אחד הדברים הקשים והמפחידים ביותר עבור הורים של ילדים בעלי קשיים בעיבוד חושי או בעלי הפרעת קשב זה לראות את ילדיהם מתקשים בפן החברתי.
לדוגמה, דמיינו את גיא בן ה 6, "שמבלה" את הפסקות בית הספר לבד בפינת בחצר, צופה על ילדי שכבתו משחקים כאשר הוא לא חלק מהחוויה. גיא היה רוצה להצטרף למשחק אבל לא יודע איך.
דמיינו את אורי מגיע לגן ושומע את הילדים מספרים על חוויות יום הולדתו של אחד מילדי הגן שלא הזמין אותו . למרות שחתן השמחה הזמין את כל הבנים למסיבה ורק אותו לא הזמין.
או אולי שמעתם על לירז בת ה- 14 שמבלה את כל זמנה מול המחשב או הטלוויזיה. אף אחד (בנות ובנים) לא מתקשר אליה וגם היא לא מתקשרת לאף אחד .
הדבר שהכי קשה לנו כהורים שיכול להוריד מאתנו שעות שינה ולגרום לנו למועקה עצומה וכאב עז זה לא החוסר בהישגים הלימודיים של הילד זה הקשיים במצב החברתי של ילדינו, הבדידות, הסטיגמה שהיא חובה .
המצב החברתי, מיומנויות חברתיות של ילדינו (שלנו כמבוגרים) משפיעים מאוד על חיינו , על החוסן האישי , דימוי וביטחון עצמי ,אמונה באדם, תקשורת . פיתוח יכולות חברתיות ומציאת חברים קרובים בילדות יכול להיות ההבדל בין שהכל ילך טוב, או להפך. זה עלול להשפיע על הילד ועל הנער בהישגיו ובכלל תפקודי החיים ולגרום לפגיע בביטחון ודימוי עצמי. הקשיים, התסכול , מרמור, עלולים להפוך אותו לנוקשה, רגזן, מרדן, לפגוע במוטיבציה ללמידה, רצון לעזוב את הלימודים, להתחבר לדמויות שליליות, להסתבך במעשיים לא חברתיים (עם החוק) .
מחקרים רבים מעידים על כך, שקשרים חברתיים חיוביים בילדות מנבאים הצלחה יותר גדולה בבגרות, יותר מהיכולות הקוגניטיביות והישגים האקדמאים.
ריצ'ארד לבאוי מחנך ותיק ומומחה לעבודה עם ילדים בעלי הפרעת קשב ולקויות למידה מציין בספרו " קשה כל-כך להתיידד אתך" את המשפט הזה :
"חברים זה לא מותרות, הם צורך הכרחי"
מיומנויות חברתיות – טעויות בפן החברתי
כל ההורים דואגים למצב החברתי של ילדיהם אבל עבורנו ההורים של ילדים עם קשיים בעיבוד –ויסות חושי-רגשי , בעלי ADHD, לקויי למידה הדאגה היא עוצמתית ומציאותית במיוחד. כדי לפתח קשרים חברתיים יעילים ולהחזיק באותם קשרים חברתיים לאורך זמן נדרשים מגוון של מיומנויות כגון יכולת דיבור, הקשבה, שיתוף, אמפתיה, גמישות מחשבתית וכו'. המיומנויות האלה לא באים בטבעיות בילדים ונערים שתוארו קודם לכם .
הם לא מצליחים להבחין ולזהות את אותם רמזים וקודים חברתיים שילדים אחרים למדו ולומדים באופן יעיל מהחוויות היום יומיים. עבור ילדים אלו שהמאמר מתמקד בהם זה כמו לנסות לראות שש תכניות טלוויזיה בו-זמנית. עד שהם מחליטים במה להתמקד, הם מאבדים מידע, כתוצאה הם עלולים לפרש לא נכון את עלילת הסרט.
לילדים עם קשיים בעיבוד-וויסות חושי רגשיים ובעלי ADHD יש בעיות באינטראקציות חברתיות מכמה סיבות. במקרים מסוימים, הם כל כך תנועתיים או חסרי סבלנות שהם פשוט לא מקשיבים היטב למה שחבריהם אומרים או רוצים. במקרים אחרים הם עלולים להרחיק חברים פוטנציאליים בעקבות האימפולסיביות בתגובות שלהם, חוסר הבקרה למה שהם אומרים או עושים מביאים אותם להשמיע אמירות לא מכבדות, פוגעניות, הם חסרי "טקט". לעיתים הם פוגעים גם פיזית בחבריהם עקב קושי באיפוק ושליטה עצמי במצבים של התרגשות (שמחה, כעס, תסכול עקב הפסד במשחק, וכו'). לעיתים קשה מאוד לקבוע בדיוק מה הבעיה. ישנן ילדים שעקב הקשיים וחוסר יכולת הבנה ופרשנות נכונה של המצבים השונים הופכים מעל כוחם "לטרף קל עבור אחרים, המשפילים ,לועגים ופוגעים פיזית ו/או רגשית.
נקודה חשובה לחשיבה והבנה: מצד שני לרב הילדים הפוגעים הם הקצה השני של אותו הקושי בהבנת מצבים וקודים חברתיים . שניהם קורבנות גם אם כהורים לא תמיד קל לנו להבין את זה, כי פגיעה בילד שלנו כואבת ואין מקום להפחית בחומרה של המעשה אבל יש הרבה מקום ללמידה והכוונה .
הקשיים בפן החברתי גדלים יחד עם הילד
כאשר הילדים צעירים, ייתכן שחוסר כישורים החברתיים לא תיראה כה חמורה ואפילו נצפה לסלחנות וסובלנות יתרה. אם ילד בגן חובה או כיתה א' יעשה משהו לא הולם, יהיה בירור ולא עלבון של ממש. בגיל הצעיר יש בדרך כלל הורה, גננת, מורה שמתווך את המצבים, מארגן את האירועים ועוזר לילדים בפרשנות ולמידה לקחים עתידניים יעילים יותר.
אבל ככל שהילדים גדלים ולאט לאט הופכים לנערים, האינטראקציות החברתיות הופכות למורכבות יותר, הילדים בעלי הקשיים בוויסות חושי-רגשי, הפרעת קשב וריכוז, לקויות למידה שלא מקבלים הכוונה נכונה יראו בהדרגתיות החרפה הן בתדירות של התקריות כמו בעוצמות.
סיפור מהחדר האימונים (טיפולים): עמית היה צעיר בן 15 כשהגיעה אליי אמו, היא סיפרה לי שה "העקיצות" המילוליות של עמית על חבריו, התבטאויותיו לא במקום והתנהגותו הקולנית, חסרת כבוד ורגזנית מנוכרת מעמיתיו, גרמו להתרחקות של ילדים שהיו חברים שלו פעם . היא ממשיכה לתאר שהקשיים השונים היו לאורך הדרך אבל עם הגעתו לחטיבה ככל שהישגיו הלימודיים ירדו, התיוג והדחיות החברתיות התגברו, התנהגותו התדרדרה.
ומה עם בני נוער של ממש? כשהם מגיעים לתיכון ההורים צריכים לזוז הצידה ולתת להם להתנהל לבד אל מול חבריהם. בתיכון, יש כל כך הרבה פעילויות שאתה יכול למצוא נישה קטנה להיות שם כמכוון עדין. כהורים אנחנו חייבים להיות פתוחים ולא לשפוט רק לפי המראה. אבל גם אם השחרור, הנפרדות בין ההורה לנער עלינו כהורים להישאר כמגדל אור המכוון אותם, עוד יותר שמדובר בילדים שהקשיים שלהם פורטו בהרחבה במאמר זה..
ההורה חייב להישאר מעורב
ההתערבות והכוונה של ההורים חשובות מאוד עבור נערים בעלי קשיים בויסות חושי-רגשי, ADHD לקויות למידה לצורך התמדה ושמירה על חברויות משמעותיות. לעזור בתמיכה , פיתוח אחריות אישית, יכולת להסביר את עצמו בלי להתרגז, יכולת להקשיב בלי להתפרץ בשיחה, יכולת פיענוח נכון של מצבים. לפעמיים ההתערבות של ההורה נדרשת בהסעה של הילד/נער לחבר או פעילות שלא בטוח יכול היה ליזום או להגיע בעצמו. ההתערבות ההורית יכולה להיות הכוונה של הנער למטפל שיעזור לו לשפר את כישוריו החברתיים והבנה למה שקורה לו.
בתחום הקבוצתי ניתן לאפשר למידה של מיומנויות חברתיות בתוך קבוצת ילדים בני אותו גיל וקשיים המלווה באנשי טיפול היכולים לתווך ולעזור להבין וליצור חוויות חיוביות חברתיות.
במטרה זו פיתחתי תהליך טיפולי רב תחומי לפיתוח מיומנויות חברתיות לילדים בעלי ויסות חושי הפרעת קשב ולקויות למידה. לפרטים כנסו לדף באתר
