למה הוא מכניס כל דבר לפה ?

"הילד מכניס כל דבר לפה" תלונה חוזרת ונשנית שאני שומעת מפי הורים ואנשי חינוך ולא רק בהקשר לפעוטות. הרבה פעמים התנהגות זו נצפית אצל ילדים בוגרים  יותר.

הסיבות להתנהגות זו יכולות להיות רבות ושונות כמו צורך התפתחותי (ינקות-פעוטות), תחושתי, רגשי, התנהגותי וכדומה.

הערה חשובה

עלי לציין שיש צורך לערוך בירור מקצועי מקיף בנושא, ולהבחין האם הילד מראה מאפיינים תחושתיים אחרים.
קשיים תחושתיים (עיבוד-ויסות חושי) יכולים להופיע בדרכים ורמות שונות. לעיתים הם עלולים להופיע לתקופות מסוימות כמו משברים, חרדות, מעברים, שינויים בשגרת החיים של הילד וכדומה. לחלופין ללוות אותו מאז לידתו. לרוב כאשר יש לו קשיים בתחושה אחת נראה זאת בתחושות אחרות בנוסף וזאת בגלל שתחושה אחת משפיע על השנייה וכמו כן קשיים תחושתיים יכולים ללוות קשיים אחרים שיכולים להימצא בילד.
מכאן שהמלצתי הגורפת שיש צורך לתת  מענה כולל לכלל הצרכים התחושתיים שהילד מראה ולא רק להתמקד בצורך שילד מראה באמצעות הפה, המושך בעיקר את תשומת ליבינו, לעומת דברים אחרים שלא מובנים עבור העין הלא מקצועית שלנו כהורים. כלומר, אנחנו נדרשים להבין למה הוא מכניס דברים לפה, רק אחרי שנבין את הצורך שלו, נצליח לתת מענה המתאים לסיבה שבגינה הילד מכניס דברים לפה וזאת בהקשר ובהתייחסות מלאה לצרכים התחושתיים-מוטורים-רגשיים האחרים של הילד. הפה למעשה אולי רק אחד  מאותם הסימפטומים. תכנית העבודה צריכה לכלול עבודה תחושתית-רגשית-התנהגותית במקביל.

במאמר,  אני מתמקדת בהכנסת חפצים לפה מהפן התחושתי-מוטורי. אפרט מאפיינים בולטים לקושי בעיבוד/ויסות חושי, בתחושה העמוקה (הפרופריוספטיבית) המתקבלת מהשרירים, הגידים והמפרקים ובתחושה הטקטילית (מישוש-מגע) בתוך חלל הפה, סביבו ומחוץ לפה.

איך זה בא לידי ביטוי?

לעיתים ניתן לצפות בילדים המכניסים חפצים קשים ולא אכילים, חלקי צעצועים, אבנים, חול וכל מה שמזדמן. הם מנסים לדחוס אוכל לפה מעבר ליכול הקיבולת של פיהם, לנשוך חפצים או ילדים, ללעוס שרוכים של ברדלס או קצה של שרוול החולצה, לכרסם עפרונות וצעצועים, לכסוס ציפורניים, מציצה או לעיסה מופרזת של מוצץ, פיטמת בקבוק החלב או הפיה של בקבוק המים, ללקק את עצמם, אחרים וחפצים. הם יהיו מאוד לא בררנים באוכל, לא יפרידו כל מיני מרקמים, חתיכות בתוך המאכלים.

תגובות הסביבה?

התגובות הנפוצות שילדים אלו מקבלים מהסובבים אותם, די, מספיק , תוציא כבר את הידיים מהפה, אתה לא תינוק, פויה , זה לא אוכל, תוציא את זה מהפה. לא פעם מעבר למילים היה גם שימוש בהוצאת היד או החפץ מהפה בכוח, צעקה, "פליק קטן ליד", הצמדה של מוצץ סותם פה.

הסיבות:

ישנם ילדים המרגישים צורך לתחושה באזור הפה ובתוך חלל הפה, הם חוקרים את העולם דרך הפה, הקושי נקרא סנסו-מוטורי (תחושתי – מוטורי), קיים מצב שילד יראה חוסר רגישות (תת- רגישות  באזור הפה), המביא את הילד לחיפוש מענה, בצורה חריגה מאשר אנו רואים בילדים אחרים.

ילד בעל חוסר רגישות (תת רגישות), מנסה על ידי הכנסה חפצים שונים לפה ולעיסתם, לתת לעצמו מענה לאי התחושה, לעורר את התחושה שבפה הגורמת לו להיות בחוסר השקט. ככה הוא מרגיע את עצמו, גם אם זה לא על פי כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. מכאן החשיבות בבניית תכנית עבודה המותאמת לצרכים התחושתיים שלו, שתוכל לתת לילד את המענה באופן מבוקר על ידי חשיפה לפעילויות באופן חיצוני או על ידי יוזמה אישית בעזרת חפצים או פעילויות מקובלות ובאופן כזה ניתן לאזן ולייצב את הצורך התחושתי הייחודי שלו.

במצב של חוסר רגישות המענה הטוב ביותר יהיה לתת מענה לכל הגוף ולא רק בפה, מפני שהקושי המשמעותי זה חוסר התחושה הכללי בכלל הגוף ובאופן משני בחלל הפה.

יחד עם זאת אתן כאן רעיונות לעבודה בחלל הפה שיש לשלב בעיסוי בגוף, מתיחות, דחיפות ועוד על פי תכנית עבודה תחושתית שמומחה בתחום יבנה לילד.

רעיונות כלליים לעבודה עם הילד, בנוסף לאבחון וטיפול מקצועי עם תכנית עבודה מותאמת:

*שימוש במברשת שיניים רוטטת או משחקים רוטטים אחרים שיתנו וויברציות (לא לכל אחד מתאים). ניתן לצחצח את שיניו כמה פעמים ביום גם עם מברשת שיניים רגילה, לעבור גם על החניכיים, חלקי הפנים של הלחיים, הלשון והחך. לאפשר לילד בעצמו לשחק עם המברשת בתוך חלל הפה במיוחד עם הוא מראה התנגדות.

*שתיה של יוגורט/מעדן דרך קשית דקה.

*לעיסה של מלפפון או תפוח לא חתוך ולא מקולף.

*לעיסה של קוביות קרח או פירות חתוכים קפואים.

*לתת לילד מאכלים קריספיים או קשיחים במהלך היום כגון : הנשיקה (החלק  הקשה של הלחם), קרקרים, לעיסה של מסטיק (בהתאם לגילו) או סוכריה וכדומה.

*לעשות עיסוי עדין סביב הפה, שפתיים, לחיים, לעשות לחיצות קלות ומתיחות של שרירי הפנים, שפתיים, ניפוח לחיים. לדוגמא: כאשר שוטפים את הפנים ומנגבים אותן ניתן להשתמש במגבת או ספוג ניתן לעשות לחיצות או תנועות מעגליות עדינות.

*לעיסת נשכנים.
יש לתת מענה בבוקר ובמשך היום כ 2 עד 5 דקות או על פי הצורך ויכולות הילד.

***המאמר אינו בא כתחליף לטיפול בקשיי שפה ודיבור אצל קלינאי תקשורת ומומחים בתחום
    המאמר בא להעלות את המודעות של הפן הסנסו מוטורי בקשיי דיבור