ויסות חושי

משהו אישי שקרה לי…

משהו אישי שקרה לי לפני כמה ימים. ארוך אבל חשוב להורים לילדים בעלי קשיים ולאנשי חינוך !!

היום אני בוחרת לשתף אתכם ,כי גם אני צריכה מידי פעם "לצעוק". ויסות חושי
לפני מספר ימים הייתי בשעה 8:00 בוועדה השמה של ילד שבטיפולי, ליוויתי את ההורים. בפן המקצועית הכל הלך כפי שצריך והילד התקבל למקום שרצינו, אבל עבורי בפן האישי דרש איפוק רגשי גדול במיוחד .מי שניהלה את הוועדה הייתה אותה אחת שפעם המליצה לי על גן בבית חולים פסיכיאטר "למפלצת" הקטנה שלי כאשר הוא היה בקושי בן ארבע (ללא אבחונים מתאימים וללא הגדרה רפואית קודמת).  אז הייתי רק אמא לא יודעת  ולא מבינה בחוקים. בזכותה היום אני מי שאני .

היא לא זיהתה  אותי בהתחלה כי לבן שלי ולי לא אותו שם משפחה. אבל ראיתי שהיא מחפשת בזיכרונה מאיפה היא מכירה  אותי. בכל כוחותיי לא נתתי למחשבות וזיכרונות להציף אותי כאשר ישבתי והסברתי על המטופל שלי ,הרי אני אשת מקצוע!  כשסיימתי והתקבלה החלטה הנכונה ,נשמתי לרווחה. ואז קמנו כדי ללכת ואז אותה אישה קראה לי ,ושאלה אותי "את מוכרת לי, הקול שלך, הממבטא שלך, תזכירי לי מאיפה"….הרגע הזה שכל כך חיכיתי לו , שכל כך הרבה פעמיים תכננתי בראשי… הבטן והגרון נסגרו בשנייה אחת, הדופק היה מהיר …אז אמרתי לה בגאווה אני אמה של…..ילד בכיתה ו' , מצטיין בכיתה לימודית והתנהגותית, ילד מחונן , אהוב, מוצלח, בריא בנפשו ובגופו, שלפני 9 שנים קבעת שאין גן-מסגרת שיכולה להתמודד אתו ושהוא "בעל קשיים נפשיים" לכן המלצת על גן פסיכיאטרי וערכה פסיכיאטרית לילד ולאמו." היא ענתה לי שתמיד ידעה שהילד שלי הגיע רחוק עם אמא כמוני" ,בראש חשבתי מתי חשבה על זה? כאשר חשבה שאני משוגעת? הסתובבתי והלכתי ,לא עניתי לה ,לא יכולתי להמשיך להיות מאופקת. כשחציתי  את הדלת נתתי חיבוק להורים, אמרתי שאני חייבת לרוץ ואדבר איתם ,עליתי לרכב בלי יכולת לשים את המפתח ובכיתי כמו "מטומטמת". אנחנו (הבן שלי ואני נצחנו, או יותר נכון ניצלנו), אבל מה אם לא הייתי חזקה או משוגעת כמו שהיא חשבה….? איפה היה הילד המדהים שלי היום בעל הקושי התחושתי …..? המחשבה הזו מסתובבת בראשי ….

 אם האישה הזאת הייתה יודעת מה קרה מהרגע שיצאתי מאותה וועדה, הייתי לבד , בעלי לא היה איתי , לא כל כך קיבל את הקשיים של הילדים וחשב שהכל  שטויות. החיים שלי השתנו מקצה לקצה, התפרקתי ,התחזקתי , השלמתי, עשיתי החלטות גורליות הכל בכמה דקות והכל לבד כי ברגע שאומרים לך בוועדה את גורל הילד את לבד עם הבשורה. מה נכון או לא נכון מיטשטש.  מבחינתה היא כתבה כמה מילים, כתבה המלצה… .אצלי זה חיים שלמים שהשתנו, אולי אני עוד צריכה להגיד לה תודה. רציתי להגיד כל כך הרבה דברים אבל הגוף רעד לי והרגשתי שהבכי מגיע ולא רציתי לעשות בושות  או להראות חולשה, כועסת כי רציתי להגיד לה כל כך הרבה דברים.  אבל מכאן אני פונה לכל ההורים ואנשי חינוך, ילד הוא לא רק שם וקובץ של קשיים, לא כמות של דפים על גבי האבחון, ילד זה עולם ומשפחה מתרסקת ומרגישה מאוימת וועדות השונות. כן, יתכן שההורים לא רואים את הקשיים, אבל חובה המערכת ללוות, לעזור בתהליך ההפנמה לפני וגם אחרי, לראות אמפתיה, להנמיך אגו וכוחניות מול ההורים, לזכור שגם לילד ולהורים יש זכויות.

מצד השני הורים יקרים שתפו פעולה , תדאגו להבין את הקשיים של הילד שלכם, תקשיבו ותחפשו עזרה, תדעו את זכויותיכם לפני. באתר משרד החינוך כתוב הכל..

אשמח לעזור באהבה לכל מי יפנה לעזרה גם הורים וגם אנשי חינוך.

אגב הבן שלי התקבל לכיתה של מצטיינים ,מאושר ואני אמא גאה לילד מיוחד ומאתגר.

4 מחשבות על “משהו אישי שקרה לי…”

  1. אריאלה קוסטינר

    היי ציפי
    התרגשתי מאד מהפוסט ורציתי לשאול אותך, מה בדיוק עשית? אילו צעדים עלי לנקוט כדי להציל את הבן שלי מעצמו.
    אני כותבת לך עכשיו אחרי גערתי בו קשות בעקבות שאגות מטורפות שהוא שאג סתם וזה פשוט מטריף את הדעת,
    אח"כ יש לי ייסורי מצפון…

    1. קודם כל כדאי להבין מה הסיבה ואירועים שקדמו לצעקות או עליית הקול. ילדים בעלי חוסר רגישות שמיעתית לפעמיים צועקים כצורך לגירוי ,גם ילדים שמתרגשים עלולים להשמיע צעקות פיתאומיות. יש לתת מענה על פי הצורך תחושתי או רגשי. יש לתת מענה ההתנהגותי ולקבוע מקום בו הוא יצעק ולא יפריע לבני משפחתו.
      את מוזמנת להכנס כחברה לקבוצה מקצועית בנושא ויסות חושי – המקום המקצועי לקבלת כלים להתמודדות, https://www.facebook.com/groups/SensoryProcessing/ולעקוב אחר הכתוב שם ,חשוב לחפש טיפול ולהבין איך לעזור לילד

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נייד

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גלילה למעלה
איך אוכל לעזור?
1
אני זמינה לצ'אט, איך אוכל לעזור?
אני זמינה לצ'אט