הילד מראה סימנים של רגישות יתר על פני העור ואיתכן גם רגישות יתר שמיעתי , הדבר החשוב הוא לכבד את הפחד/קושי של הילד .הוא לא עושה זאת כדי לעצבן אתכם. להלן אני אמליץ על כמה דברים שיעזרו לו ולכם בהתמודדות: לגבי גזירת ציפורנים לאפשר לו תחת השגחה לגזור לעצמו את ציפורנו על ידי מכשיר לקיצוץ ציפורניים (גזירה עצמי ינטרל חלק מהרגישות). לגבי ביקור אצל הספר יש להכין מראש את הספר לגבי הרגישות של ילדכם ולנשות לעשות תספורת רק על בסיס משפריים ולא על ידי מחונה יש להכין גם את הילד בכך שלא יהי שימוש של מכונה(רעש וויברציות הלולים להיות המקור לבעיה), כדומה גם אצל הרופא השיניים, להתייעץ איתו על מכשיר פחות רועש,חומר הרגעה לפני הטיפול ,לתת לו אולי לגעת בעצמו במכשיר וביקר הרבה סבלנות!!! במידה הטיפול לא מצליח להתקיים- נא להיועץ ברופא המטפל.

השאלה הזו קורה לרובנו, התחושה של אי בשלות מלווה אותנו לאורך כל השנה בגן חובה,כל ילד הוא שונה והגיל הכרונולוגי הוא לא הפרמטר היחיד. כאשר ילד הנכנס לכיתה א' דורשים גם בשלות וגם מוכנות. בבשלות אני מתכוונת לבשלות של מערכת העצבים המרכזית שמאפשרת לילד, לבצע מטלות התפתחותיות שונות. לעיתים הגיל הכרונולוגי לא תואם את הבשלות במערכת העצבים. מוכנות היא עניין שקשור בחינוך, בהשקעה ובהרגלים. בשלות הילד מתבטאת בארבעה מישורים: הפיזי (גופני), הרגשי, החברתי והשכלי. כדי להחליט יש לתת דגש למאפיינים הבאים: v בשלות פיזית: כוללת את כל התפקודים השייכים למערכת התפיסה, החושים, הגובה והמשקל. v בשלות רגשית: קשורה למידת העצמאות של הילד, רמת אחריותו וסף תסכולו. קבלת האחריות , שיתוף פעולה עם אחרים , יכולת לשאת תחרותיות (לשחק משחק חברתי ולשמור על כללי המשחק). v בשלות שכלית: מקיף את כישוריו האינטלקטואלים של הילד. כדי להיות מסוגל להשתלב במערכת הלימוד חשוב שהילד יהיה מסוגל להתרכז בפעילות ממושכת ויוכל למקד את הקשבתו באופן סלקטיבי בדברי המורה. יכולת עמידה במטלות בית הספר דורשת גם יכולת זיכרון טובה, אוצר מילים וכושר המשגה. הילד מוכן ובשל רק כשהוא מתפקד בכל המישורים. קשה למצוא ילד מאוזן לחלוטין בכל התחומים. תפקיד המשפחה הוא לאפשר לילד מסגרות ברורות ויציבות של התנסויות וחוויות שתעשרנה את מאגר הניסיון והידיעות. במידע באתם עדין מתלבטתים יש אפשרות לערוך אבחון בשלות על ידי פסיכולוג התפתחותי אשר מיומן לבדוק פרמטרים נוספים.

לא לצערי אין מודעות ,עזרה ושיתוף. כאימא לשלושה ילדים בעלי לקויות בתחום התפקודי והלמידה וכתרפיסטית מומחית בתחום הפרעת קשב וריכוז ועיבוד החושי אני יכולה לספר לכם שרבים מילדינו מסתובבים במערכות החינוך מתוסכלים, המתאמצים לרצות הורים ומורים ולרוב נכשלים. הם מוגדרים כ"מופרעים", "עצלנים". הדרך הלמידה הקונבנציונלית היא בגדר אימה יומית עבורם. גם לילדים שאינם מתקשים בעיבוד החושי כגון בעלי הפרע קשב וריכוז. כרגע מעטים הגנים שעובדים בגישה של אינטגרציה תחושתית או בגישה של רמי כץ. אולם גנים ששינו את תפיסת המחשבה שלהם, והכניסו לתוך הכיתות ותוכנית הלימודים הרבה תנועה, טרמפולינות, צלחות וסטיבולאריות, כדורי פיזיו על מנת להקל על הילדים את הצורך בתנועה ובאותו זמן שיפור יכולת ריכוז ולמידה. אותם בית ספר זוכים לילדים שמחים יותר, כמעט ללא קשיי התנהגות או למידה. המטרה של כולנו, הורים לילדים עם קשיים הינה להעלות את המודעות במשרד החינוך ובכלל. הילדים הללו אינם שייכים למסגרת החינוך המיוחד. רמת האינטליגנציה שלהם תקינה ולעיתים אף גבוה מהממוצע. אבל על מנת שהם יצליחו צריכים להתאים את סביבת הלמידה שלהם, צריכים מורים שיעברו הכשרה מתאימה זאת אומרת שצריך תקציב. ילדים אלו הם העתיד של המדינה היפה שלנו, הם ילדים חכמים, יצירתיים, מוכשרים, רגישים, בעלי יכולות ומוטיבציה. בשביל סביבה תואמת ותומכת לא נידרש הרבה תקציב, לא נדרש יותר זמן ממה שכבר נותנים, מה שכן נדרש זה שפע של רצון מהמערכת, מהמנהלים, מהמורים, מהגננות ומההורים לעשות שינוי, שינוי בחשיבה ובדרכי הלמידה. נדרש הרבה ידע, ידע זה כוח, כוח כדי לעזור, כדי לשנות, כדי להצליח. אני מעבירה הרצאות לכל מי שרוצה לשמוע על הנושא עיבוד החושי, נותנת כלים שיעזרו לילדים ,להורים ולצוותי החינוך בהתמודדות ובבניה התהליך הלמידה החדש. כפי שאמרתי ידע זה כוח!!!

לרוב ניראה את הילדים האלו יושבים אצל המנהלת, מסתובבים בפרוזדור או חצר, מוגדרים אם כל מיני כותרות (טביעות), עם מחברות קשר מלאי הערות. נראה כאלה גם חולמניים, לא מדברים לעניין, לא משחקים בשעות החצר, מתבודדים או דחויים. השאלה היא כמה זמן ייקח להם עד השהם יפסידו את המוטיבציה ללמוד או ינטשו את מערכת החינוך .כמה כוח רצון ואנרגיה נידרש מהם כל יום על מנת להתמודד? במשך השנים המצב לא הופך לקל יותר, לא עובר או מסתדר לבד. ככל שהאדם מתבגר הילד או המבוגר לומד ומארגן את סביבתו על פי הקשים שלו. הוא ימנע מעבודה או יחפש עבודה על פי רגישותו ולא על פי יכולתו. גם במובן החברתי ובין אישי ניראה אותן עדיפויות. ילדים המתקשים ליצור אינטגרציה חברתי בגלל רגישות למגע או ריח או למצוא בעתיד בני זוג. הילדים שלנו- המבוגרים של המחר לומדים לחיות בצל הקשיים שלהם ולא על פי היכולות האמיתיים שלהם. כאימא לשלושה ילדים מאתגרים, כתרפיסטית מומחית בתחום לקויות למידה,הפרעת קשב וריכוז ועיבוד תחושתי אני ממליצה לטפל, לא לחכות, לא לחשוב שתרופות פותרים את כל הביעות (הם בהכלת עוזרים אבל לא פותרים). לפעמיים הטיפול דורש מעורבות של כמה מטפלים בו זמני. תנו לילדים שלכם את המתנה הכי חשובה ,לא משחקים יקרים, אוטו, בית, תנו להם להיות עצמאיים ,מוצלחים, בעלי דימוי עצמי וביטחון גבוה. תנו להם להרגיש שהשמיים הם הגבול! אפשר לטפל גם במבוגרים. אפשר ואפילו מומלץ. השינוי והבנה של הקושי יכולים לשנות לטובה חיים שלמים. להפוך בן אדם מתוסכל, מדוכא או לא מרוצה לאדם חיוני, מלא שמחה חיים בעל מוטיבציה ואמונה עצמית.

לא מדובר בשיטה מדובר בגישה, בהסתכלות רחבה של הקשיים של אותו אדם ולסובבים אותו. כתרפיסטית מומחית בטיפול בילדים בעלי קשיים תפקודיים שונים אני מאמינה בהסתכלות רחבה של הילד בכל מובן המילה, לא רק בסימפטומים ובהגדרות. מי הוא הילד, איך הוא מתנהג, מה קורה בבית, בבית הספר, בבגן? מה מפריע לתפקד כראוי? איזה תינוק הוא היה? איזה תלמיד? מה החוזקות ותחומי העניין שלו? כשאני מאבחנת ילד ומטפלת בו אני מתייחסת לתפקודים ההתפתחותיים המוקדמים, שהם הגורמים ללקויות בלמידה והתנהגות. אני מטפלת בהם ישירות ולא רק בסימפטומים. אני נותנת תמיכה רחבה והדרכה להורים איך להתמודד ומה לעשות על מנת לקדם את יקירם. אנחנו הופכים לצוות שמטרתנו היא לגרום לשינוי ושיפור! אני מאמינה בשיתוף פעולה מלאה בין כל הגורמים, ילד, הורים, מטפלים, בית ספר/גן. כאשר לילד יש בעיה תפקודית יש גם למשפחה (הורים ואחים) ולבית הספר/גן בעיה. על מנת להצליח בטיפול נדרשת התמדה, שיתוף פעולה, שיקוף מצב לאורך הדרך, כנות, יצירתיות, פתיחות, הבנה, תמיכה, סבלנות וכן גם כסף.