היום אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שגרמה לי להעמיק את מה שאני מאמינה בו בתהליך טיפולי- מה נכון או לא נכון לעשות כמטפלת. אומרים שמכל מלמדי השכלתי, אז אני אוסיף ואגיד שמכל המטפלים שעברתי דרכם למדתי….
למדתי לצערי לאורך הזמן אבל בעיקר בתקופה האחרונה על בשרי. פרסום והכרה מקצועית לא הופכים את המטפל/רופא למטפל מקצועי! זה לא קשור לרמת הידע של אותו מטפל בתחום התמצאות שלו אלא לרמת הבנה של אופי המטופל ולא רק לקשיו, לחיבור בינו לבין הילד ומשפחתו, לתמיכה ברגעים הקשיים, לאכפתיות ולא רק ההסתכלות לפנקס השיקים של ההורה.
לכל ההורים שמתלבים איזה מטפל מתאים לילד שלכם להלן כמה נקודות מנחות:
1- לבדוק המלצות אבל לקחת אותן בעירבון מוגבל, מה שנכון לילד ומשפחה אחת אינו בהכרח נכון אולי עבורכם
2- לעשות שיחה טלפונית ולהתרשם מי המטפל ומה הידע שלו בנושא שאתם צריכים
3- לשבור מיתוסים של "יקר יותר = טוב יותר", " תארים = איכות ", לפעמים ההצלחה של התקדמות הילד טמונה בחוסר מלחמת הכבוד והאגו של מטפלים אלו
4- לערוך פגישת הכרות לבד ללא הילד כדי לפרט א הקשיים ולעשות תאום ציפיות מה שאתם צריכים כהורים במהלך הטיפול כגון: ליווי במערכת, הדרכה, תמיכה, שיחות טלפוניות ייעוצים קצרים, זמינות….
5- אין להתחיל טיפול במידה ואין אמון מלא בהתקשרות הראשונית עם המטפל למרות המוניטין שלו.
6- אם למרות שהתחלתם ואתם לא רואים תוצאות אחר תקופה של חודשיים לפחות, אם המטפל לא זמין לכם ברגעים הקשים, אם זה מרגיש לכם שזה לא זה, ערכו שיחת הבהרת מצב ותחליטו האם להמשיך, אל תישארו אם זה לא מה שציפיתם. שוב לפעמים זה לא קשור למקצועיות של המטפל אלא ליחסיי האנוש .
ניסיון שלי של שנים כהורה לילדים בעלי צרכים ייחודיים עם מטפלים רבים שאיתם יצרתי קשר (לטוב או רע) ושאת היקר מכל שמתי בידיהם עצבו את המודל הטיפולי שלי, את הגישה הטיפולית הייחודית רב התחומית שלי .
אני מאמינה ומתחיבת להיות שם בשביל הילד ומשפחתו לפי הצורך, לכוון, לתמוך, להעיר הערות בונות, לשקף מצב, לעשות הדרכות תקופתיות, להגיע למערכת החינוך כדי לשתף פעולה, להיות זמינה, כנה, שותפה מלאה באמונה בילד ובהתקדמותו .
מבטיחה ללוות את הילד עד הנקודה ששמנו ללנו למטרה ולא מעבר לזה.
זו אמונתי וזו דרכי הטיפולית ולא אחרת!
