כישורים חברתים- איך לעזור לילד שסובל מהטרדה בבית הספר

אמא מטרידים אותי

כל יום, שחר בן ה 7, היה  מבקש מאמו  עוד ועוד כריכים "מיוחדים" עם דברים שבדרך כלל לא אהב לאכול בבית. הוא היה מבקש  לקחת לבית הספר לארוחת עשר ממתקים, חטיפים או שהם היו נעלמים מהארון. שחר טען שהוא רעב יותר. עם זאת, כששחר היה חוזר הביתה מבית הספר, היה חוזר רעב. אמו התחילה לעקוב אחרי התנהגותו וביקשה את עזרתה של המורה ואחיו הגדול שלמד במערכת שיעקוב אחרי שחר. התברר כי ששחר היה נותן את הארוחות והממתקים לכמה ילדים הגדולים ממנו (בני 10+) שהיו מאיימים עליו או שהיו מבטיחים לו להיות "חלק מהחבורה" בתנאי שהוא  "ישלם כניסה למועדון".

מיכאל ילד בן 11, היה מקבל מהוריו כסף לקניית ארוחת צהריים בסוף יום הלימודים. לאט לאט התחיל לבקש כל פעם עוד קצת כסף . התנהגותו קצת השתנתה אבל הוריו לא זיהו את מקור הקושי. הוא היה עצבני ורזה יותר, התלונן שהוא רעב מאוד כאשר אמו הייתה חוזרת מעבודתה ב15:00, כביכול מיכאל היה אמור להיות אחרי ארוחה צהריים כבר בסביבות השעה 14:00.  באחד הימים אמו של מיכאל הגיעה לאסוף אותו מבית הספר, שאלה אותו איפה הוא ומיכאל ענה שהוא בקפיטריה שליד בית הספר. כאשר אמו התקרבה עם רכבה לאזור, ראתה את מיכאל אכן בכניסה  לקפטריה, סביבו היו חמישה ילדים בוגרים ממנו. אמו ראתה את מיכאל מעביר לאחד מהם את כספו ומסתובב כדי ללכת משם. התמונה התבהרה כאשר מיכאל סיפר בחשש רב שהוא נאלץ להעביר לאותם ילדים יום יום את כספו כדי שאלו לא ירביצו לו כפי שאיימו.

מיקה בת ה-13 ,חשבה שהכל בסדר בחטיבה החדשה אליה עברה, חשבה שהיא מתאקלמת טוב ושנוצרות חברויות  עם ילדי הכיתה במיוחד עם הילדות "המקובלות" של הכיתה שהיו מאוד נחמדות אליה. אבל אז נודע לה כי אחת הבנות פרסמה בפייסבוק וגם בווטסאפ שמועות לא מפרגנות ולא מכבדות עליה. באותו הלילה, מיקה בכתה מאוד, התקשתה למצאו פיתרון ולא ספרה להוריה. היא החלה להתלונן על כאבים שונים ,מכאבי בטן קשים, כאבי ראש, בחילות….כל מה שיכול למנוע את הגעתה לבית הספר ולא לפגוש את ילדי הכיתה.

למרבה הצער, סוג של הטרדה כפי ששחר, מיכאל ומיקה חוו, הפך בשנים האחרונות לתופעה נפוצה. כך מעידים סקרים רבים שנעשו בין ילדים בגילאי בית ספר יסודי ועד תיכון, לגבי האקלים ורמת המוגנות בתוך מערכת החינוך. מרבית הילדים והמתבגרים אומרים שהם חוו סוג של  הטרדה, השפלה, הצקה לאורך השנים במערכת.

הטרדה מכל סוג  יכולה להיות סיוט עבור אותם ילדים בכל מקום וזמן, זה יכול לקרות בהפסקות, בשעות הפנאי אחר הצהריים, דרך  ערוצי המדיה השונים, וכך זה משאיר בילד זיכרון רגשי קשה, כמין צלקת רגשית. הטרדה יכולה לקבל כמה ביטויים כגון: הקנטות וביטויים פוגעניים מילוליים, לעג, השפלה אחד על אחד או במסגרת קבוצתית. כמו גם מצבים קיצוניים יותר של איומים מילוליים ופיזיים, אלימות, נזק לרכוש , תדמיתו האישית של ילד, חרם חברתי, הפצת פרטים אישיים בכל הרשתות (פייסבוק, ווטסאפ, אינסטגרם, …) עד פגיעה חמורה בפרטיותו ונפשו של הילד.

אם הילד שלכם הוא קורבן של הטרדה, הצקות חוזרות, אתם יכולים לפעול בכמה מישורים כדי לעזור לו בעניין  ולסיים את המצב.

כמה תובנות בנושא הטרדה בבית הספר

• הרבה מאוד ילדים היום לא מבינים את הקודים החברתיים, מתנהגים בצורה של חוסר כבוד לאחר, לרוב לא ממקום של רע אלא ממקום של חוסר הבנה להשלכות של התנהגותם. במקביל הילדים שנפגעים הם חסרי כלים להתמודדות והגנה עצמית.

• כאם שחוותה את שתי העולמות, כאשת מקצוע שמלווה מאות ילדים שמעלים קונפליקטים, קשיים, חרם, הצקות, הטרדות ועוד הרבה מאוד התמודדויות על בסיס יומי, אני יכולה להגיד שיש הרבה מה לעשות והכל גם תלוי באופי של הפגיעה. בראש ובראשונה יש להבין מה מניע את אותה התנהגות, זה לא אומר להביע הסכמה וסלחנות . זה אומר למידה !!!! גם כאשר הכאב חונק את הגרון ומכווץ את הלב והכעס משתלט כמעט על כל יכולת חשיבה הגיונית. 

• יש דרכים לעזור לילד להתמודד עם הקנטות, לעג, הצקות, השמצות, ולהפחית את השפעה המתמשכת שלהם. חשוב לעשות למידה מוקדמת של פתרונות למצבים כפי שתוארו גם אם זה לא המצב של הילד שלכם, אלא לצורך קבלת כלים. חשוב לדון בנושא עם הילדים שלכם, כך שהם יהיו מוכנים כאשר יעמדו אי פעם במצב דומה בחייהם. אותה למידה תעזור למנוע בהרבה מקרים פגיעה באחר. הבנת ההשלכות של ההתנהגויות אלו הם על הילד הנפגע כמו לילד שפוגע.

איך לזהות את הצקה והטרדה

• במצבים שונים בשגרה היומית בין ילדים, בין אחים או חברים תוך כדי משחק, יתכן לעג, הצקה שבאופן כללי לא מזיקה. אפילו יתכן שהילדים יצחקו מזה או לא יעשו עניין מפני שזה במסגרת המשחק שלהם. אבל כאשר ההצקה, הלעג  גורם לעלבון או לפגיעה באופן קבוע ,זה גורם להרגשה לא נעימה, הם חוצים את הקו האדום בין המותר לאסור. זה כבר הופך להיות הטרדה שחייבת להיפסק.- זו הנקודה שהרבה מאוד ילדים מתקשים לזהות, לא קשור לערכים של הבית, זה קושי בפרשנות וביכולת ההבחנה.

• הצקות והטרדות זה לא אותו ביטוי.
  הטרדה יכולה להיות  מעשה מכוון ברמה פיזית, מילולית או נפשית ללא התגרות. יכול להיות כמכות, דחיפות עלבונות, איומים, לעג, סחיטות על מנת להשיג דברים מאדם אחר. הטרדה יכולה להגיע דרך התעלמות אישית או חברתית, הפצת שמועות או מידע אישי עליהם. אחרים יכולים להשתמש במדיה החברתית או הודעות אלקטרוניות להקניט אחרים או לפגוע ברגשותיהם.

• יש לקחת ברצינות את נושא הצקות וההטרדה ולא להוריד את חשיבות הנושא בטענה שזה משהו שהילדים צריכים "להתמודד", "לפתור רק בעצמם ", "או להתעלם" .כתוצאה מהיעדר כלים ועזרה באותם מצבים, תיתכנה השלכות משמעותיות על מצבו של הילד הן בתחושת הביטחון ואמון במערכת, כמו ביטחון, דימוי עצמי, באמונה של הילד בעצמו . במקרים חמורים יותר, הטרדה יכולה להפוך לבריונות ולגרום לתגובות קיצוניות מהילד הנפגע/ המושפל.

• אני רוצה לחזק את הנקודה שלפעמים ילד הפוגע בעצמו הוא קורבן לאלימות דומה או שיש לו קושי להבין את חומרת התנהגותו. מעבר ל"עמידתו לדין" חשוב לאפשר לו לדעת ולהביןאת מעשיו, שיוכל לתקן את ההתנהגות ולהביע חרטה כנה. האחריות נופלת על ההורים משני הצדדים ועל המערכת כאחת.

מה גורם לילדים להציק-להטריד ילדים אחרים

כפי שכבר נאמר, יש הרבה סיבות שמביאות ילדים להציק או להטריד ילדים. חלק מאותם סיבות אתאר בהמשך :

• ישנם ילדים שמגיעים לאותם מצבים עקב היעדרות כישורים חברתיים יעילים. לרוב מחוסר הבנה נכונה של הקודים החברתיים,  אבחנה נכונה של מצבים, עקב פרשנות מוטעית של סיטואציות. חוסר שליטה עצמית עקב אימפולסיביות וחוסר יכולת לאזן של הרגשות .

• ילדים עלולים להציק ולהטריד ילדים אחרים ממקום של צורך להרגיש חזקים, מקובלים, מנהיגים, ממקום של חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך שגורמים להם לחפש מישהו שנראה להם חלש ריגשית או פיזית, או שמתנהג/נראה שונה מילדים אחרים. לא תמיד הילד המטריד הוא גדול או חזק יותר מהילד המוטרד.

• חוזרת על נקודה שכבר ציינתי מספר פעמים לאורך המאמר, שלפעמים ילדים מציקים, מטרידים ,מתנהגים בשתלטנות, בריונות, חוסר הערכה וכבוד לילדים אחרים, כתוצאה מחוויות דומות שהם חוו או חווים בעצמם . אולי אותם הילדים הפוגעים, המדברים בחוצפה, בסגנון דיבור והתנהגות מזלזלת, מאמינים כי התנהגותם נורמלית, כי הם באים ממשפחות או סביבה בה נהגו להתנהג אליהם בכעס, צעקות, עלבונות, הקנטות, קללות,  אחד אל השני ( הן בין הורים לבין עצמם, הן באינטראקציה בין הילדים להורים או אחים ביניהם ומהסביבה בה גודל הילד) .

• בעידן תכניות הראליטי הפופולריות כל כך בטלוויזיה, שהם חלק מחיים של כמעט כל ילד, יש שפע של תכניות מחשב שמקדמות התנהגות אלימה, תוקפנית, מזלזלת, חסרת מעצורים לגבי כבוד אדם לאדם , ופוגעים בחלשים, באלה ששונים במראה ובהתנהגות. עלינו ההורים למנוע ולצמצם את החשיפה של הילדים לאותם תכניות שמלמדות אותם התנהגויות אנטי חברתיות, והופכות דרך עיניהם של הצעירים לכללי התנהגות בחברה. אותן תכניות מראות  איך לחסל  אנשים באמצעות תהליך הצבעה, חרם, לעג לפי המראה שלהם או חוסר כשרון פיזי .

אותות וסימנים של הצקות והטרדה

יכול להיות קשה עבורנו כהורים, כמחנכים להבחין שהילד סובל מהצקות או הטרדות. אם הילד לא מספר בעצמו או לא רואים על גופו סימני אלימות, אז גם ההורים הקשובים ביותר יתקשו לזהות את הסימנים, שילדים מסוגלים להסתיר את המצב היטב .

עם זאת, ישנם כמה סימני אזהרה. הורים יכולים להבחין בשינוי בהתנהגות של הילד. שינויים שמעידים שעובר עלייו משהו כגון : עצבנים, מופנמים, מודאגים, מראים ירידה בתאבון, מתקשים לישון או להיפך, מראים עייפות מוגברת וחוסר רצון לעשות פעילויות שבעבר נהנו מהם ,מסתגרים בחדר. מראים שינוי במצבי הרוח, רגזנות, רגישות יתר לאמירות או מצבים עד בכי, הופעה של כאבים שונים (בטן, ראש, וכו'),. הימנעות מללכת לבית הספר, ירידה בהישגים הלמודים, בקשות שלא הכרתם כמו לקחת אותם באוטו .

אם אתם כהורים חוששים שהילד שלכם עובר כל סוג של הצקה או הטרדה, אבל הילד לא משתף פעולה ולא מודיע ,תנסו לעורר את השיחה בדרך לא ישירה או תבקשו מגורם שלישי, שיש לו קשר טוב עם הילד, לנסות לעודד אותו לדבר.  אפשר על ידי תכנית טלוויזיה להראות  מצב שעשוי לשרת אתכם לעלות את הנושא או לראות איך הילד מגיב לסיטואציה, כך תוכלו  ליזום שיחה בגוף שלישי  ולשאול את הילד מה הוא חושב על זה? איך הוא היה מגיב, מתמודד? מה הוא חושב שצריך לעשות?

תנו לילדים שלכם להרגיש ולהבין  שאם הם היו או יהיו במצב שהוטרדו או יוטרדו, אם הם ראו שזה קורה למישהו אחר, חשוב שהם יבואו ויספרו לכם או לאדם בוגר אחר (מורה, ידיד של המשפחה, יועצת בית ספר ),  אח או חבר. תחזקו אותם שלספר לא מעיד על חולשה אלא אל אומץ וכוח, שלספר לא ניקרא הלשנה אלאעזרה לאדם שלא יכול להגן על עצמו.

איך עוזרים לילדים להתמודד עם הצקה והטרדה – כישורים חברתיים

אם הילד שלכם מוצא את האומץ ואת הכוחות לבוא ולספר לכם שהוא סובל מהצקות, הטרדות, מומלץ שתקשיבו בנחת, באיפוק, ממקום של הכלה ותמיכה בילד עד סוף הסיפור. לעיתים קרובות, ילדים אינם  ממהרים לספר למבוגרים שהם מרגישים בושה, אשמה. לפעמים הם גם דואגים מהתגובה של ההורים, מפחדים  לאכזב אותם, להפסיד את הערכת ההורים אליהם, לגרום להם לכאב, שיגיבו בצורה מופרזת למצב. ישנם ילדים שחשים שהאשמה היא שלהם, שאם הם היו מתנהגים אחרת זה לא היה קורה להם, או שמפחדים שהמצב יחמיר בגלל שהם סיפרו. ילדים אחרים  חוששים שההורים, המורים או המבוגרים האחרים לא יאמינו להם, ו/או לא יעשו כלום  בקשר לזה, או שיגידו להם שעליהם להסתדר לבד.

• שבחו את הילד שלכם על כך ששיתף אתכם ,שהוא עשה את הדבר הנכון. תזכירו לו שתמיד אתם או המורים תשמחו לעזור לו, שתמיד יש מישהו בסביבתו שיהיה שם בשבילו, שהוא לא לבד ושיש עוד ילדים שזה קורה להם .
• תדגישו שמי מתנהג בצורה בלתי הולמת זה לא הוא, אלא הילד השני או החבורה.
• תרגיעו את הילד שלכם  כדי שביחד תחשבו  מה אפשר  לעשות בקשר לזה. תשתפו את המחנכת, יועצת בית הספר בנושא ,על מנת שיעזרו בהתערבותם להרגיע את המצב ולמצוא  פתרונות שימנעו את האירוע הבא.
• חשוב שכאשר הילד בא ומספר, תעשו בירור לעומק של כל הנתונים, לפעמים יש פרשנות מוטעית למצבים גם מהצד של הילד שלנו שגורר לתגובה מילדים אחרים. אנחנו כהורים מאמינים לילד, הוא עלול לספר את החוויה הסובייקטיבית שלו (זה לא אומר שזה  נכון או לא נכון). מה שאומר שלפעמים יש שני צדדים למטבע. אז לפני שאנחנו מסיקים מסקנות , תקשיבו לילד עד הסוף,  תבדקו, תשתפו את אנשי החינוך שגם הם יעשו בירור.
• אפשר לתת הרבה המלצות, הן צריכות להיות רלוונטיות לאותו האירוע, מה שמתאים למקרה אחד לא מתאים לאחר. יש לקחת בחשבון את גיל הילדים המעורבים, חומרת המצב ואת סוג ההתנהגות שמציקה או מטרידה את הילד, שתיקבע את הדרך היעילה ביותר לתת מענה ולפתור את הבעיה.

חשוב להבין ולהתייחס ברצינות להעברת המידע על האירוע אל אדם מבוגר מצד הילד שנפגע, ושהידיעה על כך לילד הפוגע עלולה להחמיר את מצבו של הילד שנפגע ואף יכול לגרום לאיומים עליו.

לפעמים כדאי לפנות להורים של הילד שמציק או המטריד בלי איומים , צעקות והאשמות. לנסות כהורים להבין מה קרה ואיך כל הורה יכול לתווך לילד את השלכות התנהגותו ומה לעשות.

שוב הכל תלוי בגיל ובחומרת המעשה (גיל הגן ובית ספר יסודי). אבל אני ממליצה לעשות מפגש במקום ניטרלי שהילדים והוריהם של שני הצדדים נפגשים בנועם לדון במצב, מה קרה ואיך הגיעו להתנהגות כזאת, מה הם הלקחים ואיך ממשיכים. לראות שאתם כהורים משתפים פעולה. לא לתקוף את הילד שהציק, המטרה שלכם היא לעורר שינוי התנהגות ולחזק את ילדכם. גם אם אנו מזהים שלילד שלנו יש חלק בעניין יש לשקף את זה. בדרך הזאת אנו מלמדים  את שני הצדדים שאם טעו אפשר בהידברות לטפל.

עם זאת, תמיד  מורים , יועצות, מאמנים בחוגים השונים, מדריכים, הם האפשרות הטובה ביותר והנכונה ביותר לשתף את הקשיים . אם ניסיתם הכל ואתם עדיין מרגישים צורך לפגישה מעמיקה ופורמלית יותר, אפשר לעשות את אותו המפגש במערכת החינוך כאשר  המחנכת והיועצת משמשים כמתווכים של האירוע מול ההורים.

בחוזר מנכ"ל הנחיות ברורות איך לפעול במצבים שונים של הצקה, הטרדה, אלימות  מכל סוג. ברוב בתי הספר יש תקנון עם חוקים והנחיות ברורות שכל הילדים וההורים מכירים.