כל יום אני מקבלת שיחות מהורים מודאגים על שלומם ועתידם של ילדיהם, לא פעם הם מבולבלים ולא ברורים אבל השיחה עם ההורה הזה הייתה שונה.
לפני כחצי שנה ,אימו של הילד התקשרה והתחילה את השיחה ב"תצילי בבקשה את הילד שלי".
האמא בכתה בטלפון והיה קשה להרגיעה. תוך כדי השיחה, כשהיא מנסה להסביר לאיזו מטרה פנתה אלי, ספרה כי המורה מתקשרת להתלונן בתדירות וכן גם הורים של ילדים. הילד יפה, חכם ורגיש ויחד אם זאת הוא מתהפך מרגע לרגע ללא סיבה. זה כמו ללכת על ביצים …
גם בבית וגם בבית הספר המצב כבר בלתי נסבל, נמאס מהצעקות, כעסים ומצבי הרוח שלו.
בבית הוא היה יכול להסתגר בחדר ולהתחבר למחשב וכך לבלות את כל אחר הצהריים בלי לתקשר אם אף אחד , נעלב בקלות מכל מילה שאינה לטעמו, רצונו והבנתו.
סדר, ארגון וניקיון לא היו הצד החזק שלו. ריח הגוף שלו, נעליים, ריח החפצים שלו והריח בחדרו לא הפריעו לו, אבל כן דחו את הסובבים אותו.
הילד לא היה ער לקשיים ולתוצאות של ההתנהגות שלו, מבחינתו כולם אשמים חוץ ממנו.
להגיע אלי לא רצה מפני שאצלו הכל בסדר.
לאחר שכנועים רבים מצד הוריו "כבודו הגיע" , הסתכל ימינה שמאללה, בחן אותי ואת כל מה שהיה בחדר הטיפולים, קבע כמה הצרהות על מה עושים ולא עושים וכך התחיל סיפור אהבה שנגמר השבוע בהצלחה.
כפי שרום נקשר אלי, כך גם אני נקשרתי אליו. למדנו להכיר מה מפריע לו, מה עושים כאשר משהו או מישהו מפריעה לו, למדנו לבקש עזרה ולא לשמור בבטן או להגיב בידיים. למדנו לתת כבוד ויחס לתחושות ולרגשות שלו. למדנו מה עושים כדי להירגע ואיפה זה מרגיש בגוף. למדנו לאזן את התגובות .
רום למד לראות את העולם בצבעים יותר בהירים ולמצאו בכל יום לפחות חמישה דברים טובים שקרו לו.
למפגשים הגיעה כל שבוע בחיוך חוץ מאותם ימים בהם הרגיש שהעולם נגדו ושום דבר לא מצליח לו. גם לאותם ימים למדנו לתת כבוד ,להפיק לקחים ולקחת את המיטב.
הוריו היו שותפים מלאים לעשייה ופעלו על פי התכנית ההתרבות ההתנהגותי –רגשי שקיבלו ממני במהלך ההדרכות ההורים.
עוד ילד ועוד משפחה שהולכת הביתה. רום והוריו קיבלו כלים לחיים, את השליטה לידיים שלהם.
עבורי כמטפלת זה בעצם משעות הטיפול – לקדם את הילד ומשפחתו ולתת להם עצמאות, ויכולת לנווט בשליטה ובהצלחה את חייהם.
מכשולים תמיד יש בחיים של כולנו, אבל כאשר אתה יודע מה לעשות אתו, המכשול הופך לאתגר שניתן להתגבר עליו בהצלחה.
