האם SPD , הפרעה בעיבוד חושי היא אמיתית? במילה אחת – כן.
אחד הדברים המתסכלים ביותר ב-SPD (גם: אי- תפקוד בעיבוד חושי) שאין עדיין מספיק מחקרים מספקים, משמעותיים, מסיביים, באמצעות חקירה מבוקרת על SPD, כדי לכמת, להוכיח או לנבא את הסימפטומים ומהלך החיים של הפרעה זו. (הפרעה בעיני הקהילה הרפואית).
אבל זה לא אומר שזו אינה דיאגנוזה נוירולוגית אמיתית.
מה שזה כן אומר הוא זה: קשה מאד להגיע לחקירה טובה, מוצקה ומבוקרת של הפרעות בעיבוד חושי. הסיבה לכך היא בחלקה – תחלואה נלווית. לכל כך הרבה אנשים בעלי הפרעה בעיבוד חושי יש גם דיאנוזות אחרות: כל דבר מאוטיזם לאספרגר, מפיגור שכלי לעיכובים התפתחותיים, מתסמונת דאון להפרעות אובססיביות קומפולסיביות, מחרדה לתסמונת ה- X השביר ו- ADHD והרשימה הולכת ומתארכת.
עד עתה היה קשה מאד לבודד "קבוע" ו"משתנה", מה שהוביל לקושי לנסח הכללות ולהגיע למספרים ממשיים לצורך סטטיסטיקה רחבה ומשמעותית. אבל למידה בנושא זה אכן מתקיימת. יש צורך בעוד מחקרים מדעיים ונתונים שבתקווה יפורסמו בשנים הקרובות, על מנת להעלות למודעות נושא זה.
אבל, ואת זה כדאי שתדעו – זו דיאגנוזה אמיתית ויבוא יום בו נוכיח זאת באופן מדעי למקצוע הרפואה. בקרוב זה אכן ייכלל ב-DSM 6 תחת דיאגנוזות נוירולוגיות, שהוא מדריך האבחון העיקרי למקצוע הרפואה!
אבל יכולה להיות לנו תקוה גם היום, מאחר ודיאגנוזה זו סוף סוף נכנסה למדריך האבחון החשוב הראשון – המדריך הדיאגנוסטי של המועצה הבינתחומית להפרעות בהתפתחות ולמידה – ה-(ICDL).
אז – מדוע עדיין איננו שם? , ובכן בנוסף לתחלואה נלווית, הפרעות בעיבוד חושי הן "אשכול של סימפטומים" שמופיעים על רצף ענקי, ואדם יכול להתנדנד על פני הרצף במשך שנים, ימים או אפילו שעות ! תנודות אלה והרצף העצום הם הסיבה לכך שחקירה מדעית מגובשת, בתוך "סביבות מבוקרות" הם עדיין קשים לביצוע, ומידע ונתונים אמיתיים כמעט ואינם בנמצא.
נוסף לכך, מאחר וזה עדין "לא מובן" ויחסית "חדש" לאנשי מקצוע כה רבים כמו לחברה בכלל (למרות שהתיאוריה קיימת כבר כמעט שישה עשורים!) מספר עצום של אנשים הם בעלי הפרעה משמעותית בויסות חושי ואפילו אינם יודעים זאת. מה שיותר עצוב מזה הוא שהם מאובחנים באבחון שגוי ומקבלים את הטיפול והתרופות שאינם מותאמים.
דבר נוסף בענין זה: יש להבין שהרצף הוא גם חשוב מבחינת סוג ההפרעה בויסות חושי, (כלומר, וסטיבולרית, פרופריוצפטיבית, טקטילית, תת-רגישות או יתר רגישות, ויסות רגשי, הפרעת התנהגות חברתית ועוד), וגם – יש לקחת בחשבון את העצמה, המשך וההשפעה הנובעת ממנה על התפקוד.
ישנם אנשים התוהים – האם אין לכולנו הפרעה בויסות חושי? לא. לכולנו יש העדפות חושיות. זה הופך להפרעה רק אם זה משפיע על תחום אחד או יותר של התפקוד ופוגע באיכות החיים או בתפקוד היומי גם אם האדם עצמו אינו מודע לקושי, אך הקשיים משפיעים ואף פוגעים בסביבה.
חשוב שתדעו: דברים מלהיבים קורים בשטח. הדבר המלהיב האחרון הוא שינוי השם מ-אי תפקוד בוויסות חושי ל-הפרעה בעיבוד חושי. היו לכך כמה סיבות נפלאות.
ככל שאנשים מודעים לכך יותר, מחפשים אחר דיאגנוזה נכונה, מבינים את ההפרעה, מבינים את הבסיס הנוירולוגי שלה, ומחפשים לה טיפול – כך נתחיל לראות את "מהפכת ההפרעה בעיבוד חושי".
זו תקופה מלהיבה לקחת בה חלק. (מתסכלת לעתים בגלל ה"איטיות", אך באופן כללי – מלהיבה בגלל הדרך שעברנו ב-45 השנים האחרונות, כלומר, מאז א. ג'ין איירס טבעה לראשונה את המושג "הפרעה / אי תפקוד בוויסות חושי" כדי לתאר סימפטומולוגיה נוירולוגית זאת.
המורשת שלה תימשך מאחר והמושג החדש, הפרעה בעיבוד חושי, יתאר רק את הסימפטומולוגיה של ההפרעה העצבית. התיאוריה והטיפול עדיין יהיו מבוססים על מכלול עבודתה בעלת החשיבות העליונה ועל ההוכחות שהציגה, והיא תיקרא, כתמיד, תיאוריית העיבוד החושי.
כאן הדברים עומדים היום ועל כל פנים אני רואה התקדמות ומודעות לנושא.
אז היו סבלניים, שמרו על התקווה והמשיכו להלחם עבור הילדים הקטנים שלכם.
אנו ננצח !
