ילדים ונוער בעידן הקורונה חווים ברשת יותר אלימות, שיימינג, חרם ובדידות חברתית

ילדים ונוער בעידן הקורונה

מספר מגפות מתפתחות במקביל למגפת הקורונה מאז שכל המסגרות הפורמליות והבלתי פורמליות בהן  ילדים ונוער היו, נסגרו.

למגפות האלו ,סימפטומים ,תופעות לוואי ונזקים עתידיים עליהם לא נשמע  בתקשורת כמו גם לא בקרב השידורים בזום שמנוהלים במערכות החינוך. ללא ספק, בסיס חזק לניסוי אורך פסיכולוגי- סוציולוגי שיבדוק את טיב ההשלכות בהתפתחות האישית והבין אישית של יכולות חברתיות בין ילדים ובין בני נוער מול שלושת ערוצי התקשורת. וואטסאפ וידאו, וואטסאפ כמסר קולי/בכתב והכוכבת החדשה, מערכת זום.

מתוך סיפורים רבים של מטופלים הנמצאים כעת בטיפול, כאלו שהיו בטיפול ועדיין שומרים על קשר בתקופה האחרונה כמו גם מטופלים אקראיים שחיפשו מענה, בני משפחה, חברים מגיל הגן עד תיכון ולא מעט הורים, עולה תמונה מורכבת של חוויות, תחושות ותובנות מההסגר במישורים שונים. החוסר מוכנות של הרגלי למידה והתנהלות מותאמת לכמות החומר, זמן למידה מול מסך, תרבות דיבור, התנהגות והבנה לצרכים של ילדי הכיתה. בפועל החוויה הקולקטיבית תיארה פלטפורמה של צחוקים, פגיעה, חוסר כבוד לדעות ושונות של האחר, בין ילדים או כלפי ילד אחד שהפך בין רגע ללעג. רבים מהם לא הצליחו לעמוד באתגר, הסחות הדעת הבלתי פוסקות לאורך השידורים אבל בעיקר בחוויה האישית שנמשכת לעיתים לאחר השידור בקבוצות חברתיות קטנות שהפכו לסוג חדש של חרם.    

 כמות הילדים המשתתפים באותם שידורים דידקטיים פחת, לרבים מההורים הייתה זו חשיפה ראשונית להתנהגותם של ילדי הכיתה ושל ילדיהם מזווית שלא הכירו חיובית או שלילית. חוסר אמון בערך של השיעורים האלו גבר הן בהורים והן בילדים, תסכול החליף לא פעם את המוטיבציה שעמה הגיע הילד לאותו שיעור עקב התנהגות לא מכבדת. הורים שאלו איך ניתן לעזור לילדיהם מול הבדידות שנוצרה עקב הימנעותם לקחת חלק מפעילויות ווירטואליות כיתתיות עקב ביישנות, חשש מפני לעג וצחוקים שלא יסתיימו במסגרת הזאת.

ילדה נבונה, עדינה בנפשה, שלעיתים תהליך פיענוח של מצבים חדשים מחייבת אותה להסבר חוזר והדגמה עד  הפנמה של הלמידה (משחק או חיבור לתוכנה), תיארה איך בנות כיתתה, שנדרשו להגיש עבודה משותפת הראו חוסר סבלנות, אמפתיה או חוסר התחשבות עד כדי לעג ומחיקתה מהקבוצה כאשר לא הבינה איך להתחבר לתוכנת זום.

לילדים רבים יש פחד "במה", הם מתארים תחושה הדומה לזו של שחקן העומד בקדמת הבמה. תחושה זו נובעת עקב התפיסה הדו ממדית שמתקשה להכיל את העומס החזותי של מסך המלא פרצופים ,גירויים, ורעש. עבור ילדים בעלי חרדה חברתית, הפרעות למידה, קשיים בעיבוד החושי-רגשי, נוצרת סוג של תחושה סובייקטיבית שמסתכלים רק עליהם. לעיתים מטופל אחר שנים של טיפול ,של חיזוק הדימוי העצמי, יכול בין רגע להיפגע מחוסר תשומת לב באחר. מה שעבור ילד /נער אחד הוא רק מעשה חסר ערך יכולים להוות עבור אחר פגיעה בתחושת ביטחון ואי קבלתו בקבוצת השווים. בימי הקורונה מדברים הרבה על לשמור על חוסן רגשי, אין ילדים שמעוניינים לפגוע במתכוון, זה עניין של טשטוש בין צחוק לפגיעה, בין לצחוק על או לצחוק עם. נדרש מאמץ גדול לצור בימינו מפגשים חברתיים ווירטואלים , אבל ניתן לצאת חזקים ממפגשים אלו כאשר מועברים לילדים מספר כללי התנהגות וכבוד האדם. אין זה קשור לרמת הקרבה ,ואין מחויבות לאהוב את כולם אבל מחויבים ללמד כל ילד באשר הוא להסתכל על האחר, לראות ולהתעניין בשלומו, לעשות סבב טלפונים כדי שכל ילד יזכה לפחות לשיחה אחת במהלך השבוע.

בין סוגי האלימות ברשת כתוצאה מחשיפת יתר למשחקי אינטרנט חברתיים בהם לרוב ילדי הכיתה מתאחדים למשחק משותף כבילוי ווירטואלי ספורטיבי ומהנה, ילדים סיפרו לי איזה אסטרטגיות הם מבצעים לרוב בלי להבין את ההשלכות הטמונות מעבר לניצחונם של המשחק כאשר מתאחדים כמה ילדים ביחד ומחליטים לעשות מהלכים כנגד אחד (חשוב ללמד אותו שניצחון זה חשוב רק כאשר נעשה בצורה של הגינות). כמו כן, ילדים רבים משתמשים וואטסאפ כדרך להכריז על ניצחונם במשחק (אין בזה רע) כאשר המעשה אינו כולל עלבונות או הקנטות של משתתפים אחרים, או שימוש בחסימה במכוון כדי לפגוע בסיכוי של ילד או קבוצה. במהלך ההסגר, לא פעם קיבלתי דיווח מנערי חטיבה/ תיכון ועל כך, אני מתריאה שמגיל  12חל אחריות פלילית במצבים של בריונות בקבוצת וואטסאפ/זום באמצעות הודעות, בדיחות, עלייה של סרטונים עם מסרים הפוגעים בגזע, לאום או מגדר של חבר קבוצה וכל הנמצא בקבוצה הנ"ל נחשב לשותף עד כדי הסתה לביצוע התנהגויות מזיקות או חשיפה בלתי רצונית לחומר מיני או אלים.

 אלימות כלפי ילדים /נוער הינה בעלת השפעה רבת עצמה והנזקים הנפשיים יכולים לגבות מחיר יקר עד החיים עצמם של הילד/ה. לכן הורים ומחנכים, בעידן של חיים ווירטואליים הפגיעה היא ממשית, מוחשית ומסוכנת. העובדה שהיא מתרחשת בסביבה דיגיטלית אינה מפחיתה מחומרת המעשה והתוצאות הטרגיות שיכולות להתפתח. אנא מכם תעקבו על הנעשה והנכתב בוואטסאפ /מדיות שונות.

 על מנת להתמודד בהסגר שנוצר מנגיף הקורונה אני מציעה להורים:

  • עכשיו יותר מתמיד במקום למנוע את השימוש בטכנולוגיה/אפליקציות/רשתות ,תדריכו, תלוו ותבדקו שימוש בטוח ואחראי. מניעת מצבים מסוכנים ופיתוח גישה בריאה לרשתות החברתיות. 
  • מאז שגיל השימוש בניידים יורד ,נצפה שצעירים בגיל היסודי סבלו "מאלימות ווירטואלית".
  •  מצבי השעמום שנוצרו עקב חוסר שגרה מגבירים את הסיכון לפגיעה מבריונות ברשת זו למעשה דרך נוספת של פגיעה בקרב ילדים ונוער, דרך התנהגויות חוזרות ונשנות של הטרדה, הפחדה והדרה חברתית, שהלכה והתעצמה בגלל תנאי חיים שישתנו עם מגפת הקורונה.
  •   ילדים שסבלו מבריונות בבית הספר יכולים להמשיך להיות קורבנות של הצקות, חרם ושיימינג גם בימי הקורונה באמצעות הודעות, הערות או תמונות.

 חשוב לעקוב אחרי התנהגות הילדים-נוער. להיעזר בחברים, בדקו את ההודעות מול חשד. אם רואים הסתגרות של הילד בעצמו, חוסר תיאבון אל מול חיפוש למתוק , עייפות, אפטיות, שינוי בהתנהגות, רגזנות, יכול להיות תוצאה של התנהגויות מזיקות (פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, שימוש בחומרים אסורים).

גלילה למעלה