כהורים לילד "בררן באוכל" אנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת אובדי עצות. מתדיינים לעיתים קרובות עם הילד את אותם דיונים לגבי האוכל. אנחנו נושאים עמנו את האוכל המועדף עליו, חתוך ומוכן בדיוק באופן אליו הוא רגיל, כדי להגדיל את הסיכוי שהוא יסכים לטעום. ארוחות משפחתיות או חברתיות, וארוחות מחוץ לבית, הן אתגר עצום לסבלנות, ומקור למאבק ולאכזבה הדדית, 
מפני שהילד ממאן ולו לטעום מאוכל זר לו, שהוא לא רגיל אליו. ודי לו בשוני קטן ממה שהוא רגיל – בטעם, בצבעים, בניחוח, באופן ההגשה. כל פרט שונה עושה את ההבדל.
נשאלת השאלה, מה הסיבה לסרבנות הזו? יש ילדים שדי בהרהור על טעמים שאינם ברזומה שלהם, או על מרקמים שונים מהמוכר להם, כדי לעורר אצלם חשש, תחושת גועל, ואף צורך להקיא. הקושי טמון באינטראקציה של החושים השונים, כלומר בעיבוד התחושות כגון ריח, טעם, ראיה ומגע- מישוש). זוהי, אם כן, תופעה של קושי בעיבוד הסנסורי, החושי, ובאנגלית SPD או Sensory Processing Disorder .
הילדים בעלי הקושי התחושתי נוהגים בררנות באוכל, עקב אי הנעימות שגורמים להם עיבודי החישה השונים. מראה האוכל, טעמו, הריח, כל תחושה בנפרד או שילוב של התחושות, מהווים עבורם מטרד וקושי בהתמודדות, גם בפעולה בסיסית והישרדותית כמו האכילה. התופעה מוכרת בספרות הרפואית כ- DSM5 תחת ההגדרה – Sensory Food Aversions , כלומר "סלידה חושית למזון". הילדים האמורים חווים את הקושי באכילה של מיני מזון מסוימים, על בסיס חושי, ועל כן בוררים או דוחים אותם.
עם כל זאת, יש צורך להבין ולהכיל את הקשיים. בוודאי שלא להכנס למאבקים. כאם לילד בררן כזה, אשר כל תפריטו מכיל פחמימות, פסטה לבנה, אורז לבן, וביום מוצלח – גם תפוח, למדתי שבלחץ לא מקדמים את העניין. חלף זמן עד שהסתגלתי נפשית לקושי והבנתי שהדרך לפתרון דורשת ממני סבלנות רבה.
לפיכך, אלה הן המלצותיי:
1- כדי שאתם, כהורים, תוודאו שילדכם צורך את כלל המרכיבים התזונתיים להם הוא זקוק, כדאי להוסיף לו מולטי ויטמינים. זאת כמובן לאחר התייעצות עם רופא ועם דיאטנית. עצם הידיעה שתזונתו מאוזנת חשובה גם להרגעתכם ולהורדת מפלס הלחץ. שכן לחץ של הורים לא מקדם את המטרה לפיה יתנסה הילד במאכלים חדשים! ניתן לרכוש מולטי ויטמינים בתצורה של ממתקים וחטיפים אטרקטיביים לילדים.
2- חשוב לנסות להכין את מה שילדכם אוהב, פעם אחר פעם, ולצרף בסמוך, אך בכלי נפרד, מאכל חדש במשך מספר ימים רצופים. לפחות לפרק זמן של שבוע-שבועיים. יש לצרף את המזון החדש, בעדיפות כשהילד רעב ובררנותו פוחתת. להציג לו פעם אחת בלבד את האופציה לנסות ולטעום, ולעודדו להתנסות במזון החדש לפני שיגיע לפריטי המזון עימם נוח לו.
חזרה לאורך זמן על אותם פריטי מאכל מייצרת למעשה עבור הילד את אזור הנוחות בו הדברים מוכרים והוא חש ביטחון. לרוב לא מתקיימת כל פגיעה בריאותית, אלא אם המאכלים מכילים כמות מופרזת של נתרן או סוכר. יש לשנן לעצמנו שהגברת לחץ תוסיף על הקושי התחושתי הקיים, גם קושי רגשי – התנהגותי.
3- "לשימוש בחירום" כדאי להכין מאכל שאהוב מאוד על הילד, ובכך לסייע להתגבר על הקושי. זאת רק במידה שמה שהכנתם גורם לילד לבררנות ולדחייה.
4- בזמן הגשת האוכל חשוב להפריד בין סוגי המזון ולא לשימם ביחד (יש צלחות עם מעין מחיצות הפרדה). את המאכל החדש יש לשים בכלי קטן, בכמות קטנה, ובאופן מופרד ממה שמוכר ואהוב, ליד כוס מים או מיץ שהוא אוהב.
5- על אף דאגתנו להרגלי אכילה ונימוס, יש שדווקא תכנית טלוויזיה מרתקת או גיבור סידרה אהובה יעזרו לילד הבררן להתמודד עם מאכלים חדשים. בעקבות תכנית בה הגיבור אכל כל מיני ירקות, הסכים בני לטעום ואף להכניס לתפריט פיצה עם טונה, תרד, כרוב ניצנים ומלפפון (נשמע אולי מעט הזוי, אבל במבחן התוצאה – זה עבד).
6- תנו לילד את האפשרות של בחירת המנה שלו מתוך שניים או שלושה מיני מזון או ירקות. כך תתאפשר לו הרגשת שליטה בסיטואציה וההתמודדות תהיה קלה יותר עבורו. ניתן להוסיף מרכיבי פירות לג'לי או למעדן המועדף עליו, ותוך כדי פעולת ההוספה להסיח את דעתו. יכול להיות למשל על ידי סיפור או שיתוף שלו, בהתלהבות, בסוגיה איזו פעילות מהנה מצפה לכם במקום מסוים אליו מתכננים לנסוע.
7- ניתן לשתף את הילד בהכנת הארוחה שלו. מעין מיני "מסטר שף" ביתי. יגביר בהחלט את המוטיבציה שלו לטעום ארוחה שהוא השתתף בהכנתה.
8- אפשר להכין מקפאים בצורת קרטיבים מפירות חתוכים.
9- יש להצטייד במידה רבה של סבלנות ולהימנע מוויכוחים ככל האפשר.
10- אם הילד מעדיף מתוק, ויש כוונה לחשוף אותו לטעם חדש ושונה, למשל חמצמץ, אפשר להציע בצד מעט מאוד מיץ לימון או מיץ עגבניות (בהכנה ביתי – לחסוך מהילד את הגרעינים). ליד חייבת לחכות הכוס עם המיץ 'הרגיל' או המים, מוכנה לשימוש הילד על פי רצונו. לאחר שניסוי כזה מצליח, להעלות בהדרגה איטית את כמות התוסף, עד להטמעתו בתפריט המקובל על הילד. לאחר מכן ניתן להחיל את אותה שיטה על פריט חדש.
והכל, כאמור, עם סבלנות רבה והבנה, בלי להרבות בדיבורים. לחזק מאוד את הילד בהצלחות, ולנצל את המומנטום שלהן כדי להתקדם צעד קטן נוסף.
בהצלחה רבה
