האם הילד שלכם רגיש או מפונק?

הורים יקרים, לפני שאתם מתייגים ילד בשם כזה או אחר, בואו להסתכל על מאפייני התנהגות בזווית ראייה חדשה.

האם קורה  שהילד  שלכם מתעקש ללכת כמעט ערום? האם הוא מתקשה להתאים את בגדיו על פי עונות השנה? האם למרות הקור העז הוא לובש חולצה קצרה ונועל כפכפים?  האם מוכרים לכם המונולוגים הקבועים והממושכים בכל החלפת עונה, עם המעבר בין נעלים פתוחות לסגורות, בין שרוול קצר לארוך, בין שיכבה אחת לשתי שכבות של בגדים.  האם אתם חווים את ההתעסקות המייגעת עם  הגרביים, הגומי בתחתונים, והתוויות בחולצות שמשגעים את הילד ואתכם?

האם המלחמה היומיומית על סירוק השיער וצחצוח השיניים מביאים אתכם למצב של התמוטטות עצבים, ולתחושה שהילד במלחמת כוחות נגדכם? האם אתם מרגישים עלבון  כאשר ילדכם מנגב מפניו את נשיקותיכם האוהבות, או כאשר הוא מעדיף חיבוק ללא ליטוף, או כאשר הוא לא מוכן לשחק בחול, בגן, בגינה  או לעשות יצירות בצבעי האצבעות/גואש ודבק.
ילדים אלו התקשו כתינוקות ואף נמנעו מלינוק, בכו ונלחמו בכל מקלחת או החלפת בגדים, דילגו על זחילת גחון והלכו מעט על שש, תינוקות וילדים שמתקשים להתמודד עם פרצופים חדשים, ו/או מקומות חדשים ואף הסתגלותם בגן ו/או במעון קשה מנשוא.

 אולי שמעתם משפטים קבועים כגון: "זה מציק לי" על כל דבר או "לא רוצה את הבגד ו/או הנעל הזו" למרות שאתמול בחנות הוא בחר זאת בעצמו.

אלו הם רק חלק ממאפיינים של רגישות יתר על פני העור. מדובר בתחושה אמיתית וקושי של ממש בנגיעה של מרקמים ו/או בגדים על פני העור. כל שינוי במרקם הבדים של הבגדים  כמו למשל לאחר כביסה, או שוני בין צפיפות בד סינטטי, כותנה, או פרווה, מורגש  כקוצים על גופו של הילד.

מה זו רגישות יתר? רגישות יתר לא מתרחשת רק בחוש המגע/מישוש, אלא  יכולה להתרחש בכל אחד מהחושים שלנו (שמיעה, טעם, ריח, ראיה, שיווי משקל – תנועה, תחושה עמוקה של הגוף שמגיעה מהשרירים, גידים ומפרקים).

למעשה, רגישות  יתר תחושתית זו תגובת יתר לגירויים המגיעים דרך כל אחד מהחושים שלנו. אותו גירוי שעבור רבים מאיתנו מתקבל כסביר ונעים, עבור בעלי רגישות יתר זה לא סביר ומאוד לא נעים ,שכן הם מרגישים אי- נוחות של כאב, של עצבים, ואפילו מרגישים תחושה של איום. אותם קולטנים תחושתיים המפוזרים בכל גופינו, מאותתים למוח  אזהרה, שהיא מעין רתיעה, הימנעות והתרחקות,  למרות שהגירוי עבור אחרים לא  ייתפס כ"מציק או מאיים" . אם נתרגל לרגע את התחושה של רגישות על פני העור,  למעשה השערות שעל גופינו, שמתחתיהם נמצאים אותם קולטנים תחושתיים, מזהירים אותנו  לגבי קירבה לדבר מסוים, ומעוררים את תגובותינו לאחר עיבוד המידע לדבר כלשהו שעלול לפגוע בנו, ובמילים אחרות: מנגנון בקרה הישרדותי מול סכנות שונות. אצל בעלי רגישות יתר על פני העור, השרוול הארוך המתחכך בעור, או הנגיעה של תוויות בגד או תחתון, הם משהו כואב ולא נסבל שיש להסיר מהגוף במהרה, כפי שהקרבה למשהו חם היא אות אזהרה שיש להתרחק ממנה, דהיינו הרתעות מפגיעה, והימנעות ממנה.

 בעלי רגישות יתר, תינוקות, ילדים, וגם מבוגרים, חווים מעט גירוי שיכול להטריד   ולהכאיב לפעמיים. התווית בחולצה שורטת,  כפי שרגישות בחוש השמיעה מתאפיין  בתחושה של אי נוחות גדולה לרעשים פתאומיים כגון: סירנות, מכשירי חשמל המופעלים בבית (בלנדר או שואב אבק), קולות חזקים, מוזיקה, ואף לעיסות של ילד אוכל היושב בסמוך לבעל רגישות היתר בגן או בבית, או הנשימות הכבדות של ילד מצונן.

 זווית ראיה נוספת לאותם "מפונקים " וכנגד הרגישים יתר ישנן בעלי  הצורך הרב לתחושה  , דהיינו חיפוש מתמיד של גירוי. אם ניקח למשל את חוש המגע, המאפיינים יהיו לדוגמא אותם ילדים שאוהבים להתלכלך, שימששו כל דבר,  שיחפשו התנסויות עם חומרים ו/או מרקמים  ו/או אנשים שילטפו וימששו את חבריהם, שלא ירגישו אי נוחות מנזלת על האף, חול בשיער, שיעדיפו ללכת יחפים ואפילו על חצץ, ושלא ישמרו על המרחב האישי ביניהם לבין חבריהם. כפי שציינו, הצורך לתחושה יכול להופיע בכל תחושה, כך למשל עם ילדים שהצורך בתחושה מתאפיין בחיבוקים רבים וחזקים, התנהגות שלפעמים עושה רושם אלים, ו/או ילדים תנועתיים, ו/או ילדים לא שקטים ואנרגטיים שיוצאים מגדרם נוכח מוזיקה חזקה, וצועקים לסירוגין, למרות שבדיקת השמיעה שלהם יצאה תקינה.

 מתי ואיך אפשר לעזור לאותם ילדים?

תינוקות/ילדים ומבוגרים רבים מראים חלק מהמאפיינים שצוינו לעיל. הצורך להתערבות ועזרה מגיעים כאשר אותם מאפיינים מפריעים לתפקוד והתפתחותו של הפרט, או שמפריעים  לסביבתו. חשוב לציין,  במקרים אלו צריכים להופיע מספר מאפיינים ולא מאפיין אחד  או שני מאפיינים בודדים. חשוב לתת מענה כאשר הפעילות היומיומית של הילד ו/או המבוגר נפגעים, כאשר יש הימנעות מפעילויות, כאשר הכישורים החברתיים והאינטראקציה עם הסביבה נפגעים, וכאשר כתוצאה ישירה או עקיפה יש עיכוב בהתפתחות. בגיל הינקות, אנו יכולים לראות תינוקות חסרי שקט, בוכים, כועסים, חשדניים, ומפוחדים המסרבים או מתקשים למצוא נחמה אצל דמות שאינה אמא או אבא.

 טיפים שיעזרו  בהתמודדות

רגישות למגע

1.   לתינוקות שמראים סימנים של אי- נוחות, ניתן לקנות היום טיטולים מבד רב פעמיים,  ולא רק  את כל הפירמות הידועות. מומלץ לפנות לחברות שונות ולבקש לקבל שני טיטולים דוגמא לניסיון, וכך למעשה לא תמצאו את עצמכם בהוצאות מיותרות (מניסיוני, לרוב, החברות משתפות פעולה). תבדקו את המרקם (שיהיה רך, קטיפתי) וגם את חוזק הגומי ברגליים, בגב ובבטן . שימו דגש על השוני במגע באזורים הרגישים בין המינים:  זכר או נקבה . הקפידו על החלפות רבות כדי למנוע את תחושת הרטיבות הכל כך לא נעימה בעור של מרבית התינוקות, ובמיוחד בתינוקות בעלי רגישות יתר. חשוב לציין, מעבר לתחושת הרטיבות, זה גורם לאדמומיות ולצריבה רבה.

2.   קניית ביגוד והנעלה – לכו עם הילד  לקניות, כאשר לפני היציאה תנו לו לאכול ולשתות, כך יהיה לו קל להתמודד עם הקושי. היו עמם סבלניים, ותנו להם למדוד, לחוש ולבחור מה נוח להם, מה נכון עבורם, תכבדו את בחירתם ואל תנסו לשכנע אותם שזה "יפה" או יושב עליהם "טוב", שכן רוב הסיכויים שיום למחרת הם כבר לא ירצו את אותה בחירה שאתם למעשה שכנעתם אותם לבחור. חשוב לציין, רוב הילדים שהינם בעלי רגישות יתר, קשים מאוד  בנושא זה, ואינם מגוונים בביגוד. כמו כן, אותם ילדים מעדיפים ללבוש בגדים בעלי מידה גדולה יותר מהמידה שלהם בפועל, או צמודים מאוד. לעתים קרובות בעלי רגישות היתר יעדיפו בדים רכים, בדי כותנה וטריקו, ללא רקמות, ללא אפליקציות, ללא כפתורים, וללא רוכסנים, ולא בדים סינטטיים ,טייצים, גרביונים וג'ינס.  ברגע שהילד בחר וזה נוח לו, המלצתי כאמא, קנו את אותו פריט במספר צבעים או לפחות בשני צבעים.

3.   קנו תחתונים או גרביים ללא תפר, או תהפכו את הפריטים, כך שהתפר יהיה כלפי חוץ. בנות יכולות ללבוש תחתוני בוקסרים, כאשר הן מתקשות עם תחתונים רגילים. תעשו מסג' ברגלים במיוחד באצבעות לפני גרוב הגרביים.

4.  תדאגו להסיר את התוויות של החולצות והתחתונים, והימנעו מבגדים צמודים לצוואר, כגון חולצות מכופתרות וחולצות גולף.

5.  כאשר הילד מתחיל לא פעם להתלונן:  "לא נוח לי" או "זה מציק לי", ולפני שמוותרים לו או מתעצבנים, מומלץ לעשות לילד/ה לחיצות, עיסוי חזק ,שפשופים בעזרת ספוג או מברשת במקום בו הילד/ה מרגיש/ה את האי נוחות.

רגישות לרעש

1.  ברגעי הצפה הנובעים מרעש, ניתן להשתמש באטמי אוזניים בכל  מיני מרקמים(ספוג, סיליקון, צמר גפן), אוזניות שונות או אפילו להאזין למנגינה      שקטה ומוכרת ב MP3.

2.  בלילה ניתן לשים בחדר מכשירים המפעילים "רעש לבן" כגון:  מאוורר, אקווריום עם משאבה קטנה או מנגינה שחוזרת על  עצמה.

מאפיינים נוספים לזיהוי קושי בתהליך העיבוד התחושתי, תוכלו למצאו ב- ויסות חושי