זה לא מרוע זה מבורות!

התלבטתי האם לעלות את הפוסט הזה כאן, אבל החלטתי שאולי גם כאן יש מורים, גננות, אנשי טיפול וכמובן הרבה הורים לכן אשתף אתכם במה שקורה בשבועיים האחרונים לאחד מילדי בעקבות הקושי בעיבוד החושי.

הבחור מסיים בהצטיינות כיתה ו', בבית ספר שלא ממש מבין מה זה ויסות חושי, עברנו הרבהההה משברים ….. בית הספר כבר שבועיים מתכונן לסיום השנה ולמסיבה הגרנדיוזית עם במאית… חזרות מ8:30 עד 12:00 כל יום. הבן שלי שבחורף מסתובב ערום מפני שחם לו ,תחשבו מה עובר עליו כאשר צריך להיות כל כך הרבה שעות בשמש בעקבות החזרות בחצר בית הספר.

אז הוא עצבני , חסר סבלנות, סירב לקבל תפקידים… דיברתי עם המחנכת המקסימה שלו והסברתי לה שתיתן לו להיות במהלך החזרות כל עוד הוא לא מופיע בכיתה או במקום אחר עם מזגן.
לאחר מספר ימים ,קיבלתי טלפון לבוא לקחת אותו כי הוא דיבר בחוצפה ל"במאית " . לאחר בירור טלפוני הבנתי שהוא היה כל היום בשמש, אז נסעתי לבית הספר לעשות "קצת סדר". שהגעתי ראיתי את הפנים האדומות של הבן שלי כולו מזיעה שישב ליד החדר של המנהלת. הוא אמר לי "אמא לא עשיתי כלום, אמרתי לה שחם לי ואני רוצה מזגן והיא קראה לי מפונק! אז עניתי לה שזה לא פינוק שאני מתבשל כמו שיפוד. היא קראה לי חוצפן ושלחה אותי למנהלת כי התחצפתי" . פגשתי את המורה האחראית על הטקס וגם את הבמאית, הסברתי להם את הקושי התחושתי ועד כמה קשה לו בחום, ענו לי " זה מה שיש בקיץ, לכולנו חם, הוא צריך להתרגל זה החיים , מה הוא יעשה בצבא…… באותו רגעים גם לי עלה החום , הרי קושי בעיבוד החושי זה תורשתי הבן שלי קיבל את זה ממני… התאפקתי כמה שיכולתי לא להתפרץ, הייתי צריכה לתת דוגמה של שליטה עצמית וויסות רגשי .. המחשבה המעוותת שלהם זה מראה עדיין איזה חוסר הבנה, מודעות ואמפטיה יש עדין בנושא התחושתי.

הבן שלי סירב לקחת תפקידים היום אני יודעת את הסיבה ( כדי לא לעשות חזרות רבות יותר בקדמה הבמה שם יש שמש כל הזמן ). אני כועסת אבל הכעס שלי הוא המניף/המקדם אותי בעבודה שלי, עוד הרצאות, עוד טיפולים, עוד הדרכות , עוד מאמרים ועודד מאמרים. אני הבטחתי לילדים שלי לעורר מודעות. אז אני מבקשת את עזרתכם, תעזרו לי לקיים את הבטחה, תעבירו את המאמרים שלי או של אחרים בנושא למורים, גננות, ועד הורים ,יועצות, מפעילי חוגים. אני פשוט נחושה ,שנית 2014 ועדיין כזו בורות!זה מעצבן אותי!!!!

תחשבו איזה תסכול הילד חווה…ששאלתי אותו מה הוא אמר, ענה לי "אמא אני רק ילד ,למה שמישהו יאמין לי שלא עשיתי כלום, אמרתי למנהלת וזאת כעסה עלי כאשר הסברתי לה למה שלחו אותי אליה". הוא לא רוצה להשתתף במסיבת הסיום מפני "הענישו " אותו ולא נתנו לו תפקידים או לקחו לו מפני שאל פי דעתם " הוא לא משתף פעולה". כמה עצוב לגמור ככה את החטיבה, שוב ילד מצטיין בלימודים, איך לא יהרסו לו את התדמית האישית כאשר צועקים עליו שהוא "מפונק" מול כל השכבה.
זה לא מרוע זה מבורות!

מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שפתחתי בפייסבוק – ויסות חושי – המקום המקצועי לקבלת כלים להתמודדות על מנת להעלות מודעות בנושא העבוד/ויסות חושי, לאחד כוחות , לעורר שינוי, לקבל תמיכה מהורים ותיקים וחדשים ולהתמודד עם מצבים כנ"ל.