מקורות הכוח האנושי

אני כותבת מילים אלו לאחר הרבה תובנות וכמקור כוח לכל אותם אנשים שמסיבות שונות עוברים תקופות מאתגרות, תקופות בהם  מכשולים ומצבים שגורמים ללחץ ולמועקה לעלות בסולם הערכים  ולשבור שיאים.

אז אחרי חודשיים אינטנסיביים מאוד של אין סוף אירועים לא קלים, חלקם מתוך בחירה וחלקם שהגיעו מעצמם: טלנובלה בשילוב סרט אימה …בתי חולים, מבחנים לילות וימים לבנים, צנרת  שמתפוצצת הופכת את הבית  לוונציה ומה עוד לא היה…..והיה …לפעמים  שאלתי את עצמי מה עוד יקרה היום.

אז אנשים אמרו להחליף מזוזות, לעשות טיהור בבית, ללכת לקבל ברכה מרב, לוותר על דברים שחשובים לי כאדם למען….

לאורך השנים עמדתי באתגרים לא קלים רבים בדרכים שונות.  הפעם התחברתי אליהם אחרת. ניסיתי להבין איפה אני בתוך כל מה שקורה. בעיקר מי איתי במודע ולא במודע ועל מי ומה אני באמת יכולה לוותר.

אז ראשית אני רוצה להגיד, וזה גם יהיה נושא המחקר שלי ללימודים שלי בפסיכולוגיה, "מקורות הכוח האנושיים"

כן, יש כזה דבר כוח פנימי, כוח מודע ולא מודע שעוזר לנו להתמודד ולמצוא פתרונות ומסקנות נכונות כאשר המצבים הופכים להיות ממש לא "שפויים". לא קל לנו להתחבר לאותם מקורות של ה"אני" במרכז מול כל המצב, רמת המוסריות, כללי החברה ורמת הציפיות שלנו ושל הסביבה מטשטשים את מקומנו. התחושות נעות בין אנוכיות, אשמה, ביקורתיות וחוסר אונים..

אז באותם הלילות הלבנים הרבים "התחברתי לאויב", ללחץ, לתסכול, לחוסר האונים שהיו יכולים להוביל כל אחד מאתנו למצבי קיצון כגון פגיעה מילולית ואלימות כלפי האחר, דיכאון, ויתור עצמי והאשמות. ניסיתי להבין מה זה מלמד אותי על עצמי ועל המצב ואיך אני מנווטת את המצב, ולא המצב והרגשות מנווטים אותי – להרגיש שליטה בתוך מצב שכמעט יצא משליטה. התחברתי להמון דברים שלמדתי מהחיים ומאנשים שלימדו אותי לאורך הדרך.

ישבתי עם דף ועיפרון ועשיתי ניתוח נתונים קר. את הדף חילקתי לארבע עמודות. על כל עמודה כותרת. (בעיה, מקומי במצב , מי ומה יכול לעזור להתגבר ומה ומי לא ).

ניתוח הנתונים אפשר לחוסר האיזון הרגשי בו הייתי לעשות עצירה ולהגיד לכמה אזורים במוחי 'תתחילו לעבוד'. חלקם היו צריכים להירגע וחלקם היו צריכים לעבוד קשה כדי להגיע לאיזון. כל יום רשמתי לי בנייד בין 5-10 דברים שגרמו לי נחת או חיוך.

כאשר אנחנו מאבדים איזון לא תמיד אנחנו ערים למצב, אנחנו עושים המון, ולא תמיד המאמצים משרתים את המצב בצורה יעילה לעצמנו ולסובבים אותנו. הרעיון של הטבלה עוזר במיוחד כאשר מצב הלחץ מתמשך ונצטרך להתמודד למשך תקופה.

אז לאחר תקופה שכזאת, שחלקה מאחורי, אני משתפת אתכם, כי ה"אני שלי" ושלנו הוא מה שמאפשר לנו להיות שם בשביל כל האנשים היקרים לנו וממקום של כוח ואיזון אני יכולה לעזור להם להתגבר ולנווט את המצבים טוב יותר.

זה המקום להגיד תודה לאנשים שבמודע ולא במודע היו שם כעוגן עבורי. להגיד תודה ושלום גם לאותם אנשים שלא הבינו, ביקרו וגם שפטו… למדתי להכיר ולהעריך אנשים, לא על פי התואר שלהם, אלא על פי רמת האנושיות. לא התארים של פרופסורים ודוקטורים הפך אותם למקצוענים אלא היכולת שלהם לראות את האחר. "דרך ארץ קדמה לתורה".

הרשיתי לעצמי לבקש עזרה, להוריד שליטה, לחלק תפקידים, להיות מעט תמימה ופחות חדה. הרשיתי לעצמי לעשות טעויות וגם לסלוח לעצמי ולאחרים. תרשו גם אתם לעצמכם, כי זה מעלה את מפלס הכוחות.

תודה למשפחה ולחברים שהיו שם כעוגן. תודה לאדם יקר שלימד אותי סמסטר שלם מחשבה אנליטית וניתוח מצבים – מרצה לחיים ולא מרצה במכללה. אדם, שבלי שמכיר אותי היה לי לעוגן. כאלו אנשים יש לכולנו וחשוב לראות אותם, כי החיים גורמים לנו לפגוש אותם. כפי שנאמר "מכל מלמדי השכלתי " אז תודה רבה  לך ארז.

תודה גם לאחותי, לבעלי, לילדי, לטל, לליאנה, לאפרת, לגלית שהייתם שם …עזרתם ועשיתם את המיטב כדי שה "אני שלי" יצא מחוזק מכל המצב הלא שפוי הזה. תודה גם לכל המטופלים שתמכו, התקשרו, כתבו לי מילים וגם כאלה שכיבדו בשקט.

חיזקתם אותי והייתם לי למקור כוח כדי שלא אוותר על הדברים שהיו חשובים לי!!!