הילד לוקח כל דבר לפה – תופעת ויסות חושי?

מה הסיבה לתלונה החוזרת שנשמעת על ידי הרבה הורים?
האם זה מאפיין רק של ילדים על הרצף התקשורת (אוטיזם) או שהתופעה של הכנסת דברים לפה  יכולה לקרות לילדים אחרים?

בואו נתחיל מהנושא עיבוד- ויסות חושי וניתן דגש במיוחד על האיזון החושי.

בעקבות הנושא הכל כך מטריד ילדים, הורים ומטפלים,  כתבתי בעבר כמה מאמרים בנושא ⬇⬇⬇

למה הוא מכניס כל דבר לפה
ויסות חושי – פעילויות תחושתיות אוראליות לצחצוח שיניים
מציצת אצבע, עד מתי?

ניתן להרחיב בקריאה בהם בבלוג בנושא ויסות חושי באתר שלי

people-1636304_640

במאמר זה אני רוצה להתמקד בכמה אסטרטגיות לוויסות חושי בפה באופן עצמאי או מתווך.  הפה מהווה מקור חשוב לבקרה, איזון ושליטה עצמית. כדי לתת דוגמה לאמירה זו תזכרו מה עשיתם כילדים וגם כהורים כאשר התינוק בכה, הדבר הראשון שעשינו היה "לתת לתינוק את המוצץ!!" כאשר הילד גדל, כדרך להתמודדות עם רגעיי עייפות יתכן שהיה  "מוצץ  אצבע". ילדים אחרים אפילו מצצו או לעסו חפץ מעבר כגון: שמיכה אהובה, טיטול או בובת פרווה. כמבוגרים, אנחנו עושים דברים אחרים כדי להתרכז ולהירגע בפן האורלי מבלי שאנו שמים לב לכך: לעיסת מסטיק, נשנוש ממתק, קיסם בפה, אכילת קצה העיפרון\עט, עישון. בכל רגע נתון, אנחנו מנסים במודע או לא במודע לשמור על איזון, במקרה שלנו מדובר על האיזון החושי-רגשי.

בעזרת פיתוח של אותם יכולות שכוללות מגוון רחב של אסטרטגיות אנו מצליחים לארגן את הרגשות והתחושות שלנו הן בפן הביטוי הפנימי והן בחיצוני (תגובות) ולתפקד בהצלחה בחיים היום-יום. זה מאפשר לנו לארגן, לשמור ולייעל את תפקודינו הכללי באופן מיטבי, בצורה מודעת ולרוב- לא מודעת של התנהגויות, פעילויות ובחירה של סביבה אופטימלית.

חשוב לדעת ולזכור כי פעילויות של התחושה העמוקה של הגוף  (תחושה  פרופריוצפטיבית) וגם מגע עמוק בעל לחץ אסטטי עוזרים לווסת. הם יכולים להיות על כל הגוף כגון עיסוי חזק, טיפוס, למשוח, לדחוף, לגרור. פעילויות לתחושה עמוקה בידיים על ידי לישה של בצק, סחיטת סמרטוט, לצבוט בצק  או פה, כפי שמאמר זה ואחרים יפרטו.

אז למה הילד הזה לוקח, חוקר מכניס אובייקטים לפה?

התנהגות זו נורמלית במהלך השנים הראשונות של החיים. יתר על כן, גם כמבוגרים אנחנו מכניסים דברים לפה כדי לעזור לווסת את מערכת העצבים שלנו … זה לא רע!.

מתי זה כבר לא נורמטיבי ונדרשת התערבות טיפולית?

chewing-gum-1359235_640

נדרשת התערבות כאשר אותה התנהגות מפריעה ברכישת מיומנויות ובתפקוד הכללי היומי. אנחנו יכולים למצוא ילדים שמוצצים שרוולים, צווארונים, אבנים ועלים של החצר, מכרסמים עפרונות או מחקים, קוססים ציפורניים וכו'.

אין ספק שזה לא מעשי ואפילו עלול להיות מסוכן. הסיבה להתנהגות זו יכולה להגיע ממקורות שונים. יכול להיות שחלק מהילדים מראים התנהגויות אלו כצורך חושי בניסיון לחיפוש מענה בפה, "להרגיש את הפה" או ייתכן שיהיה להם צורך "לעשות משהו" כדי לשמור על רמת העוררות, רמת הקשב שלהם במהלך משימה. במילים אחרות, הם מנסים לווסת את עצמם ולמצוא דרך לאיזון חושי עצמי.

במצב זה נשאלת השאלה האם החיפוש הזה, "התרפיה  עצמית" מתבצעת כראוי, בצורה בטוחה, ובאופן יעיל. באותם רגעים יש לעצור לרגע ולהתבונן בכל התמונה ולא רק בהתנהגות הילד. יש לחקור האם יש משהו בסביבה שגורם להצפה רגשית או חרדה אצלו. אם בדרך כלל הילד לא מכניס דברים לפה ופתאום כל העפרונות והצבעים מכורסמים, יש לשקול האם זה אותות לחץ או מצוקה של מצב רגשי מסוים שעובר על הילד או לחילופין מצב בו הוא מתקשה בבית הספר.

ישנן סיבות רבות על רקע רפואי-רגשי שיכולים לגרום להופעתם של התנהגויות דומות, אך אליהם לא אכנס במאמר זה. אם כהורים, אנשי חינוך או טיפול עולה בכם חשד יש לפנות לאיש מקצוע בתחום.

כשהילד מכניס כל דבר לפה מה ניתן לעשות?

 פעילויות נשיפה  : אפשר לתת לילדים לנסות פעילויות הכוללות נשיפות המשלבות  לחץ עם שרירי הפה .לדוגמה :

  • להפריח בועות סבון, לעשות בועות בכוס עם קשית.
  • להפעיל כלי נגינה כגון: חצוצרות, חלילים, מפוחיות …
  • לנפח בלונים.
  • ציור עם צבעים שנושפים דרכם כך הצבעה יוצא לדף .
  • צלחות מעופפות. להניח על משטח שטוח צלחת חד פעמית ובעזרת נשיפות להעיף את הצלחת.
  • לכבות נרות, לסובב שבשבת.

משחק עם אוכל או חטיפים: אפשר להשתמש בארוחות המרכזיות של היום ובארוחות הביניים כזמנים קבועים ומסודרים לתת  מענה לצורך אורלי על ידי התאמת מאכלים שיתנו גרייה חושית באזור הפה. כך, בין היתר המזונות ניתן להציע לילד :

מאכלים קשים: מלפפון, גזר, תפוחים, שלמים ולא מקולפים וכו'.

מזונות קריספיים, פריכים: קרקרים, בייגלה, טוסט, אגוזים, וכו'.

לשתות עם קשים בעובי שונה: לשתות יוגורט, נוזלים סמיכים (מיץ פירות, מילקשייק בעזרת קשיות שהעובי של הם משתנה  לסירוגין (ככל שצר יותר יש יותר צורך להפעלת שריריי ההתנגדות בזמן המציצה)

טעמים דומיננטיים: אכילת מזונות עם טעמים חזקים עד מעט חריפים ,מפולפלים.

טמפרטורות שונות של אוכל: ניתן להכין חתיכות של פירות קפואים לצורך לעיסה או מציצה.
לאכול מאכלים קרים כמו גלידה, קרטיבים.

לעיסות חזקות להפעלת מיטבית שרירי הלסת :על ידי לעיסת מסטיק, כרסום הנשיקה של הלחם

אביזרים למענה תחושתי בפה ( גרייה אוראלית) :  ניתן להשיג באתרי האינטרנט, בחנויות או בעשייה עצמית מגוון רחב של אביזרים שמעוררים את הגרייה החושית או מרגיעים את הצורך החושי שהילד חש. אביזרים אלו הם כמו גלגלי הצלה לא פעם עבור ילדים שמוצאים בהם תחליף הולם לצרכים שלהם.

עליית המודעות של הילד והמבוגרים הסובבים אותו והתאמה של אביזרים, הוא המפתח לשינוי דפוסי ההתנהגות השליליים, והקניית כלים תחושתיים חיוביים כמענה לצרכים תוך כדי מתן כבוד לקשיים שהילד חש. לדוגמה, אם לילד יש נטייה לנשוך חפצים, ילדים, אנחנו יכולים לנסות להפנות אותו לנשוך חלק מאותם אביזרים ש"מותאמים ומותרים" ובכך להסיט את הצורך למשהו מבוקר וקביל יותר מנשיכת ילדים. אותם חפצים הם חלק מהתוכנית הסנסו–מוטורית היומית (דיאטה סנסורית) של הילד וצריך לאפשר לילד להכיר את האביזרים האלה כאשר הוא רגוע, לראות לו איפה הם מונחים- אם על גופו או בסלסלה/מגירה בהישג ידו. בעת בחירת האביזרים עבורו, עליינו לקחת בחשבון את גיל הילד, צרכיו ועדיפויותיו (טקסטורות ,קשיחות)

תדאגו להבנת הצרכים ותנו חלופות: תפקידינו כמבוגרים הוא להיות מגדל אור עבור הילד, לעזור לו להבין מה קורה לו ולכוון אותו. לעזור להם ברגע של הצפה או חיפוש מענה תחושתי, למצוא את הגירוי באופן הולם. לפיכך, נמנע מהילד המחפש גרייה חושית בפה להכניס אבנים לפיו, או לנשוך \ למצוץ לנו ולו את הידיים, לקסוס עד דם ועוד.  אלא שהוא יפנה לנשכן שרשרת התלוי על צווארו, יבקש מסטיק, או שיכול לפנות ליתר האפשרויות שעומדים לרשותו .

פעילויות גופנית: חשוב מאוד לדאוג שהילדים יזוזו, יעשו ספורט וישחקו פיזית לפחות 40 דקות ביום. לפעילות ספורטיבית בתחילת היום יש חשיבות עליונה והשלכות על החוויה המוצלחת של הילד. לילדים יש צורך לפרוק אנרגיה גם אם הם לא מראים ורוצים בזה, הם צריכים לשחק ולנוע. בין הדברים שניתן לעשות בבית זה מתיחות, הרמה של חפצים מעט כבדים, דחיפות מול הקיר, לרדת במדרגות לכיוון הגן/בית ספר, להוציא יחד אתנו את הכלב לטיול, ללכת לגינה השכונתית, בריכה. כל פעילות מחוץ למסגרת הלימודים. אם הילד במסגרת גני ניתן לבקש מימנו לעזור בסידור הגן, לנקות שולחנות, לארגן כיסאות וכ"ו.

הסיבה והקשר בין הפעילויות הספורטיביות שפירטתי לצורך האורלי זה שהיעדר פעילות סנסו-מוטורית בסדר היום של הילד עלול  להגביר ולהחמיר את  הצורך האוראלי. הילד לא יודע איך למלא את הצורך החושי הכללי שהוא חש לכן האי שקט וחוסר המנוח מקבלים ביטוי דרך החמרה של המאפיינים האוראלים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נייד

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גלילה למעלה
× איך אוכל לעזור?