איך לשפר מוטוריקה עדינה וגסה בגיל הרך
ילדים בגיל הגן מצליחים באמצעות מיומנויות של מוטוריקה עדינה וגסה לבצע את מרבית המשימות היומיות שלהם. פעילויות הכוללות שימוש בכלי אוכל, הליכה, צביעה, הלבשה, לשחק במשחקי כדור, טיפוס, עבודה ליד שולחן עבודה או סתם פעילויות כיפיות כמו הרכבות או משחק במגרש המשחקים. ילדים צעירים לומדים ומפתחים לאט לאט כיצד להשתמש במיומנויות אלו, לכן לפעמיים התנהגותם נראית "מוזרה", מגושמת. ככל שהם גדלים ונחשפים למגוון פעילויות והתנסויות בבית, גינה או בגן הילדים לומדים לשלוט בכישורים המוטורים במגוון פעילויות.
ההתפתחות המוטורית היא תהליך של התפתחות ושינוי מתמיד בביצועים המוטורים (בתפקוד התנועה) כתוצאה של בשלות מערכת העצבים, עיבוד-ויסות חושי תקין, התנסויות מגוונות והשפעה סביבתית. אותה ההתפתחות עצבית בא לידי ביטוי בשינוי בהתקדמות בין תנועות בסיסיות פשוטות , רחבות וגדולות יותר, מרפלקסים לתנועות רצוניות מורכבות, מתואמות ומדויקות יותר. התפתחות זו של מערכת העצבים מתבססת על תהליכים של ארגון סגנונות תנועה של עצבים-תחושות – שריריים תלויה בשכבות המיילין(חומר שומני המיוצר בעזרת חומצת אמינו) המלטפות את גוף התא העצב (אקסון) ומאפשרת הפרדת תנועה, עיבוד מידע, תגובה מהירה, שדרוג \שיפור תהליכי ארגון מוחיים ("תת-קורטיקליות", "קורטיקליות").
מעבר לבשלות של מערכת העצבים שהיא גורם הכרחי להתפתחות המוטורית של הילד, תפקודים אלו רגישים להתנסויות רבות ומושפעים מגורמים סביבתיים כגון: מודעות של ההורים, תזונה, מחלות, טראומות. התנאי לניצול אופטימלי של הפוטנציאל הטמון באדם מתבסס על התנסותו בכמה שיותר גירויים שיפעילו אותן יכולות מולדות.
חשוב להבין את הבדל בין יכולות שהן נתון מולד לעומת מיומנויות שמושפעות מגורמים סביבתיים. היכולות הן אבן יסוד להתפתחות, מיומנויות- אותן ניתן לראות בעין, מה שלא קורה עם יכולות.
מיומנויות מוטוריות מתבססות על 4 יכולות מוטוריות: התיאום בין האיברים השונים(קואורדינציה), איזון הגוף (שווי משקל), מודעות לתחושה הפנימית של התנועה במרחב (תחושה קינסתזיה), תזמון מהירות תגובה ותנועה.
הלמידה המוטורית מתחלקת לשלבים :
1- שלב של הבנת מצב הילד למה שנדרש ממנו =שלב קוגניטיבי. בעקבות קשיים בעבוד-ויסות חושי, קושי במיקוד קשב, קשיים קוגניטיביים, או תיווך לא מותאם. הילד עלול להתקשות להבין ולבצע תפקודים מוטורים.
2- שלב האימון = שהוא השלב בו בעיקר מתרגלים.
3- שלב בו הילד מבצע את המשימה בלי צורך להיות קשוב לה = שלב של עשייה אוטומטית.
יש קשר הדוק בין התפתחות מוטורית לבין עיבוד- ויסות חושי ובין מיומנויות מוטוריות לכלל תחומי התפתחות של הילד הן בפן הרגשי, הקוגניטיבי, השפתי, החברתי.
עיבוד-ויסות חושי הוא אבן יסוד בתהליך של הבנתם, רכישתם וביצועם של מיומנויות מוטוריות, הרי שהמידע מגיע אל המוח מן הגוף או מחוץ לגוף (הסביבה). נדרשת מעורבות של מערכות חישה שונות שקולטות, מעבדות, מעבירות מידע דרך מערכת העצבים לאיברים המתאימים כדי לבצע תגובה מוטורית מותאמת ביעילות.
מוטוריקה עדינה
מיומנויות של מוטוריקה עדינה כוללות את אלו הנדרשות לקורדינאציה מוצלחת בין ידיים ועיניים, רגליים ועיניים. את היכולת להשתמש בעיניים כדי לעקוב ולהתמקד אחר אובייקט, דיוק בתנועות של הידיים ואצבעות, כאשר צריכים לתפוס חפצים\לכתוב\לצייר ולבצע פעילויות בחיי היום יום.
לדוגמא: היכולת של המוח לעבד, להבין ולהגיב למידע המתקבל מחוש המגע באופן יעיל די כדי לקבוע אובייקט באמצעות המישוש ולא בעזרת חוש הראייה.
מוטוריקה גסה
מוטוריקה גסה כוללת את כל מה שהכרחי ליציבה, תנועה ושליטה של הגוף באופן מושלם; איזון של הגוף כאשר הוא ניצב במצבים ו\או על משטחים לא יציבים, כגון: טרמפולינה, מזרונים בהם שוקעים, עמידה על רגל אחת. בנוסף מדובר על מודעות לכל צד של הגוף (ימין ושמאל). היכולת לשלוט בתנועות של קבוצות שרירים עיקריות וגם המודעות של הגוף שלנו במרחב ביחס לחפצים ואנשים אחרים.
שלבים בהתפתחות המוטורית של ילדים בגיל הגן
ניידות (Locomotor = קפיצה, ריצה ,ניתור ) וידניות (Manipulative = מסירה \בעיטה בכדור) הם מיומנויות מוטוריות בסיסיות המתפתחות בין גיל שנתיים לשבע שנים, כבסיס לביצוע מיומנויות מורכבות יותר בהמשך שידרשו שילוב של כמה מיומנויות יסוד בעת ובעונה אחת .
השלבים בהתפתחות מחולקים על פי טווחי גילים: גיל 2-3 שלב ראשוני, 4-5 של בבסיסי, 6-7 שלב מתקדם. גיל 7 ומעבר-שלב בו מתרחשת למידה, שיידרש דיוק של מיומנויות מוטוריות ספציפיות ומורכבות שנרכשו בשלבים היסוד הקודמים.
בגיל שלוש, רוב הילדים צריכים להיות מסוגלים ללכת, לטפס, לדבש, לרוץ, להתחיל ללמוד לקפוץ, להתחיל להתלבש בעצמם באופן חלקי. לצייר עיגולים וקצת צורות גיאומטריות (עדין בגדר שרבוט אבל מובנה יותר), לצייר דמות אנושית בסיסית (ראשן ). הם יכולים גם לתפוס כדור בידיים שלהם כאשר הן מושטות לפנים.
בגיל ארבע, מצופה מהילדים שתהיה להם שליטה טובה יותר בעת ריצה, כולל היכולת לעצור ולפנות תוך כדי תנועה. שיהיו מסוגלים לצייר אנשים וצורות מפורטות יותר.
בגיל חמש, ילדים מסוגלים לרוץ, לטפס, לקפוץ ולזרוק כדורים בצורה חלקה. הם גם מסוגלים לכפתר את כפתורי בגדיהם.
פעילויות מוטוריקה גסות
בין הפעילויות לפיתוח מוטוריקה גסה של ילדים בגיל הרך יש להתייחס ליכולת לבעוט ולזרוק כדורים, רכיבה על אופניים עם גלגלי עזר, לשחק משחקים של העתקת תנועות כגון: "המלך אמר" והעתקה של תנועות והליכה של בעלי חיים שונים, לקיחת חלק בחוגי ספורט –התעמלות שונים.
פעילויות מוטוריות עדינות
בין הפעילויות לפיתוח מוטוריקה עדינה של ילדים בגיל הרך יש להתייחס ליכולת שלהם לעבוד וליצור ולפסל בפלסטלינה\חמר, לגזור במספריים, לצבוע ולפתח את הוויסות באחיזה בצבעים, לצייר צורות, להשחיל חרוזים או מקרוני, לעשות פרויקטים במלאכה, לקשור שרוכי נעליים, לכפתר כפתורים, להתאים רוכסנים, ללוש בצק, לבנות עם קוביות לגו או משחקים דומים, לשחק עם בבובות אצבע.
כישורים מוטוריים והקשר לעיבוד –ויסות חושי
ילדים בגיל גן, שלא הגיעו באופן יעיל לרכישת מיומנויות מוטוריקה אופייניות לשלבים השונים, עשויים לסבול מעיכוב התפתחותי או מהפרעה מוטורית, כגון: דיספרקסיה, מצב המשפיע על מוטוריקה עדינה וגסה.
אותו עיכוב ברכישת מיומנויות יכול להתבסס על קשיים בעיבוד –ויסות חושי, שמתאפיין בקושי בקליטה, עיבוד ומעבר של המידע המגיעה מהגוף ומהסביבה אל המוח דרך מערכת העצבים המרכזית על מנת שיהיה פענוח ותגובה יעילה.
החושים שלנו כגון: תחושה הפרופריוספטיבית (תחושה עמוקה של הגוף המגיעה מהשרירים, גידים ומפרקים), מערכת הווסטיבולארית (תנועה בשיווי משקל) והקינסתטית קולטות מידע פנימי (המגיע מתוך הגוף), לעומת התחושה הטקטלית (מישוש), חושי הראייה והשמיעה שקולטים מידע חיצוני לגוף. לצורך ביצוע מיומנויות מוטוריות תקינות, נדרש תיאום ושילוב בין המידע החיצוני והפנימי.
התחושה הפרופריוספטיבית (המערכת הקינסתטית) מתייחסת למסרים החושיים ולמשוב אשר מיידע אותנו לגבי תנועה ומנחי הגוף. הקולטנים נמצאים בעור, שרירים, מפרקים, רצועות, גידים וברקמות המקשרות ובעצמות. המסרים התחושתיים מגיעים למוח מעומק גופינו, נחשבים לחוש המיקום, "העין הפנימית".
הגירוי לקולטנים מגיע מתנועות שאנו עושים כגון: מתיחה או כיווץ, כיפוף או יישור של השרירים ומפרקיים ומועברים למערכת העצבים המרכזית לגבי היכן וכיצד מתרחשת התנועה. מידע זה חיוני לכל תנועה,רפלקס, תגובות אוטומטיות ורצונית (פרקסיס), מודעות הגוף (דימוי הגוף שלנו נשען על התחושה הפרופריוספטיבית יותר מאשר על התחושה החזותית).
בין התפקידים של התחושה הפרופריוספטיבית:
1- להבחין היכן מצוי גופינו.
2- כיצד מתייחסים חלקי גופינו זה לזה.
3- כמה מהר מתמתחים שרירינו.
4- כמה מהר נע גופינו דרך החלל.
5- כמה כוח מפעילים השרירים שלנו.
6- מודעות הגוף, שליטה ופיקוח על התאום המוטורי.
6- לעריך את המצב שלנו בהקשר לזמן תגובה אל מול מכשול במרחב.
7- איזון רמת העוררות.
9- מהו הבסיס לפיתוח תפקודים גבוהים של הפרדת האברים (בידול), חציית קו האמצע, הצלבות.
10- תאום מוטורי יעיל(קואורדינציה), מוטוריקה עדינה וגסה.
11- בעלת חשיבות גם לקריאה, כתיבה ולמידה לוגית
כל זה מבלי להסתמך על חוש הראייה. כאשר יש קושי בתחושה הפרופריוספטיבי תתקבלנה תנועות לא מתאומות ויעילות.
המערכת ווסטיבולארית: יושבת באוזן הפנימית מעל השבלול ויש לה תרומה מכרעת בתפקוד מערכת שיווי המשקל. המערכת הווסטיבולארית חווה שינויים בתנועה אופקית, אנכית ורוחבית, מדובר בשלושה סוגי מידע:
- תזוזת הראש ביחס לגוף (גרביטציה).
- תנועה ליניארית (תנועה קדימה).
- תנועה סיבובית.
בין התפקודים של המערכת ווסטיבולארית:
1- קליטת מידע בנוגע למנח הגוף ולתנועה בחלל.
2- שמירה על שיווי המשקל–איזון.
3- שמירה על מתח שרירי הגוף.
4- היכולת להשתמש בשני צידי הגוף יחד, קורדינאציה של הראש.
5- אחראית על תנועות צוואר ועיניים.
6 –עיבוד ואינטגרציה של הקלט (קליטת מסרים) המגיע מהאוזן הפנימית ומחושים נוספים.
המערכת ווסטיבולארית משפיע על:
1- הקשר לעוררות הכללית.
2- קשר משולש לוויסות טונוס השרירים, יציבה וקואורדינציה.
3- קשר עם המערכת האוטונומית.
4- קשר לראייה ולתנועות עיניים.
5- קשר לקשב השמיעתי.
6- רגשי.
תחושה טקטילית (מישוש). תחושת המגע מתקבלת מגירוי של קולטנים (תאים חושיים) המפוזרים על פני העור (רצפטורים) מכף הרגל ועד הראש. אותם קולטנים המגיבים לגרייה, מזהים את רמת הלחץ, סוגו, צורתו, גודלו של אובייקט או חומר שבא במגע עם הגוף. קליטה ועיבוד נכון של תחושת המגע שתתקבל מאפשר תכנון ותגובה מוטורית רצונית. הקושי הנפוץ בתחושה זו הוא היפר-סנסטיביות(רגישות יתר למגע ), שגורם לרתיעה ממגע או היפו-סנסטיביות(חוסר רגישות למגע) שגורם לצורך לחיפוש מתמשך של מגע.
בין התפקידים העיקרים של חוש המישוש/המגע הוא מאפשר הבחנה וזיהוי של חפצים ומרקמים שונים.
התחושה הטקטילית משפיע בין היתר על :
1- מודעות לגוף (תפיסת הגוף)
2 – תכנון מוטורי (פרקסיס)
3- הבחנה חזותית (ויזואלית) חוויות מגע = אחסון זיכרונות.
חוש הראייה: הוא הינו החוש הדומיננטי בקליטת מידע חיצוני. מאפשר קליטה של פריטים ממרחק מסוים –חדות הראייה ומיקוד הראייה שזה התיאום בין שתי העיניים המאפשר יצור של תמונה אחת אחידה.
חוש השמיעה: בעזרת זיהוי קולות ומקור הקול יש אפשרות למוח לבצע הערכת מרחק של הגוף אל אובייקט ממנו נובע מקור הקול. יש לחוש השמיעה חשיבות בהתמצאות מרחבית ובהתמודדות במשחקי תנועה ומסירת כדור. מכיוון שזיהוי מקור הקול ועוצמתו יתרמו לתכנון וביצוע של התגובה המוטורית .
בעקבות כל מה שפורט במאמר זה, אפשר להבין את הקשר ההדוק הקיים בין העיבוד החושי וההתפתחות המוטורית של הילד
באופן תקין ויעיל והכרחי לרכישת מיומנויות למידה ומשחק.
חשוב לתת מענה ולחפש את הסיבות לעיכובים וקשיים מוטורים. לפנות לייעוץ רפואי ולמטפלים המתמחים בתחום התפתחות הילד, המבינים והמתמחים בקשר בין עיבוד חושי ומוטוריקה על כל תחומיה.
