מה לעשות אם / כאשר רואים תסמינים התנהגותיים של הצפה חושית כפי שצינתי קודם לכן:
1 – אם זיהיתם את המקור ממנו מגיע ההצפה תנסו לסגור/להפחית/ להרחיק את להניק את הגירוי לו הוא צריך כדי לחזור לאיזון חושי ולאיזון רגשי ללא הגעה להצפה קיצונית בהשלכותיה.
בניה של תוכנית עבודה חושי יכול למנוע את מקרה ההצפה ולתת מענה ברגעים המתרחשים לאור היכרות מוקדמת עם התסמינים . ההתבוננות לא שיפוטית, המעקב ורישום אחרי ההתנהגויות, נסיבות וצרכי הילד בליווי ועזרה של איש מקצוע יכולים לעזור להורה או איש החינוך לרכוש אסטרטגיות ,תרגילים ,אביזרים שיעזרו לילד ברגעי הצפה חושי וגם הצפה רגשי. אנשי טיפול אלו מגיעים מדיסציפלינות טיפוליות שונות ולכל אחד מהם זווית הסתכלות תרפויטי מקצועית בתחום העיבוד-ויסות חושי. בפן המקצועי ניתן לפנות לתרפיסטים פסיכומוטוריים נוירו התפתחותיים המשלבים ידע בפן הרגשי סנסו מוטורי התפתחותי כפי שאני מוסמכת , כמו גם למרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטים ,מורים לספורט טיפולי שיכולים לעזור להורה (לאחר אבחנה רפואית) בלמידה של אסטרטגיות, תרגילים לביצוע יומית לפי הצרכים ושימוש של אביזרים שישלימו את המענה שהילד צריך.
2- תנסו להתרחק מהסביבה, לעשות שינוי אווירה או לצאת לסיבוב מאותה סביבה בה הילד חש מוצף.
3– תנסו לארגן פעילות על בסיס מענה חושי שמביאה להסחת דעת מהמועקה, קיבעון חושי – רגשי בו הילד נכנס. תתבסס על דברים פשוטים ומוכרים, חפצים, חיבוק במידה שהילד מרשה, משהו טעים לאכול ,קרטיב שיקרר אותו, ליטוף של חית מחמד שהוא אוהב או ניסיון למשוך את תשומת ליבו לצורת העננים או דמויות מצחיקות.
4- ברגעי ההצפה וחושי – רגשי שהדופק של הילד עולה למרום תנסו אתם לשמור על דופק 60 למענם. לנשום עמוק ולהיות מראה לילד, בלי להשמיע את צמד המילים "תנשום תירגע", "תפסיק לבכות ותירגע".
5- תנסו לראות אמפטיה לקושי של הילד גם אם להבנתכם זה לא נראה טריוויאלי או משמעותי. עבורו זה סבל ומצוקה אמיתית. למרות שברגעים אלו לרוב לא יהיה ביכולתו להגיב, תנסו להעביר את הצפה החושי – והצפה רגשי שלו למילים כדי להרחיב את אוצר המילים הרגשי של הילד. זה יבוא לעזרתו במקרים הבאים בהם הצליח בהדרגתיות להעביר במילים מה חש באותם רגעים. תוכלו להשמיע שאתם מבינים שקשה לו ושמשהו גרם לזה, שאתם לידו או בקרבתו ותעזרו לו/תשמרו אליו תלוי הנסיבות ( " אני מבינה שקשה לך, תראה לי מה אתה לא רוצה שנעשה/ נשמע/מפריעה לך" "אני רואה שקשה לך, עזוב /כועס/ לא נעים לך. תראה לי….,בוא נלך ל….).תמענה מלחזור על שאלות ובקשות שהסבירו באותם רגעים את הסיבות להתנהגותו ,ובלי אוספה של אמירות ביקורתיות .
6- תעבירו מסר קצר של שלוש-ארבע מילים .תנסו לשמור על טון דיבור שקט, רגוע ומונוטוני, בלי הבעות פנים למרות הקושי להתמודד באותם מצבים המעוררים בכם גם הצפה החושי –רגשי .
