ציפי היקרה,
הכול התחיל לפני כשנה וחצי ,כשהגננת הציגה בפנינו את המושג החדש "ויסות חושי"…
כשהתחלנו ללמוד את הנושא, הגענו לאתר שלך וכבר מהשאלונים המאוד מפורטים, הבנתי שאנחנו בידיים טובות.
כשנפגשנו לראשונה, כ"כ התרשמנו מהסיפור האישי שלך, מהמחויבות האדירה לילדים שלך ומהאמונה העמוקה שלך בשיטת העבודה.
התחלנו בתהליך… הבאנו אלייך ילד נבון וחם עם קשיי ויסות בתחושה ובשמיעה, ומיד נכנסת לנו לחיים וללב.
בניגוד לרוב אנשי החינוך שמיהרו לדחוף לאבחונים ולתרופות, את בחרת בעבודה קשה, תוך שילוב אנשי מקצוע מכל התחומים, והכי חשוב: אמונה בילד וביכולותיו.
נחשפנו אצלך למגוון אדיר של שיטות וכלים (רובם בתוצרת עצמית :->), תוך שילוב של חדר תחושות משגע ותוכנות מחשב מתוחכמות.
ויחד, תוך עבודה משותפת אצלך, בבית ועם הגן, התחלנו לראות שינויים:
מילד שלא אוהב לצייר (ציור קבוע של קשקוש שחור), יש לנו היום ילד שאוהב אומנות, שמצייר בצבעים ציורים מהממים.
מילד נוטה להתפרצויות שלא יודע להפסיד, יש לנו היום ילד עם שליטה עצמית שמשחק לשם ההנאה.
מילד אימפולסיבי שמתקשה לשבת במקום, יש לנו היום ילד שיכול לשבת שעות ולהתרכז במשימה.
מילד שמשתמש באלימות ומתגרה בחוקים, יש לנו היום ילד שאוהב את המסגרת שלו ו"לא זוכר מה זה להרביץ".
והיום, כשאנחנו נפרדים, אנחנו מרגישים שמחה מהולה בעצב.
רצינו להודות לך מקרב לב על הזמינות, האכפתיות וההתמדה ומאחלים לך שיום יבוא ותצליחי להביא לשינוי המיוחל במערכת החינוך, לטובת כל שאר הילדים בארץ.
אוהבים אותך ומקווים שתמשיכי להיות תמיד חלק מחיינו,
שרון, יאיר וניב
