חג פורים – לא חג שמח עבור כל הילדים

אני זוכרת את ההתרגשות שהציפה אותנו לקראת חג הפורים…
כמו תמיד, בכל שנה, החיפוש אחר התחפושת האולטימטיבית, המקורית ביותר, השאלה אם לתפור או לקנות… הדמיון שלי כאמא לשלושה ילדים תמיד הרחיק לכת וההתרגשות התערבבה עם היצירתיות.

לצערי הרב הכל היה מתפרק ברגע אחד. אחרי שכבר התחפושת הייתה מוכנה ורק מחכה לחג הפורים, הילד היה מתנגד בתוקף, בוכה, צורח, מותח ו/או קורע את  הבד. כל השכנועים, ההסברים, ההבטחות לא עזרו. היינו מסתכלים בקטלוגים של תחפושות, הצצנו באלבומים בתמונות ישנות של קרובי משפחה מחופשים או בתמונות של הילדים מחופשים בעצמם והילד עדין בשלו, לא רוצה להתחפש. כגודל הרצון כך גם  הייתה האכזבה, חוסר אונים והשאלה הגדולה שנותרה ללא מענה: למה הוא מתנגד? למה הוא מתנהג ככה?

ככל שהילדים גדלו, למדתי איך לגשת לעניין בעדינות יותר, כמו שאומרים "התהלכתי על ביצים" עם הרבה הכנות  מראש והקשבה לצרכים של הילד. הרי אפילו לבישת תחתונים היו עבורם קושי בלתי נסבל, אז על אחת כמה וכמה איזה סבל היו הבגדים ובדי התחפושות. בעלי היה אומר, לא חבל על כל ההשקעה בסוף הם לא ירצו או יסכימו ללבוש את התחפושות.

כאמא מאד רציתי להשוויץ, רציתי שהם היו כמו כולם, רציתי שישמחו כמו כל הילדים …רציתי, זאת אני שרציתי מאד.

מהי הסיבה שבגללה הרבה מאוד ילדים סובלים, בוכים, מתעצבנים ואף מגיעים להתפרצויות זעם קשות ביותר בפורים? 

אצל הרבה מאוד ילדים מדובר בקושי בעיבוד וויסות החושי, כפי שכבר הסברתי לא פעם עיבוד חושי
SI- Sensory Integration או מה שמכונה "ויסות חושי", זו היכולת לארגן את המידע שאנו קולטים, דרך קולטני החישה המפוזרים על גופנו ובתוך גופנו (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע, תחושה עמוקה המגיעה מהשרירים, הגידים והמפרקים, מערכת ווסטיבולארית האחראית על שיווי משקל ותנועה). אותם קולטנים מעבירים את המידע דרך מערכת העצבים אל המוח, במוח מתרחש עיבוד המידע שהתקבל המאפשר את התרגום לפעולה ותגובה. קשיים בעיבוד החושי SPD Sensory Processing Disorder הינה תופעה של עיבוד לא תקין של מערכת העצבים במוח אשר אחראית על עיבוד המידע המגיע מהקולטנים החושיים שעל גופנו ומסביבנו ומפרשת אותם לפעולה. יש לנו כמה אפשרויות לקושי בעיבוד החושי ישנם ילדים הזקוקים לגרייה רבה כדי להגיב וכנגד ילדים שהם מאוד רגישים ומעט גרייה זה עבורם כאב ואי נוחות גדולה.

פורים הוא חג מאוד מאיים עבור ילדים בעלי רגישויות יתר כמו רגישות על פני העור, בעלי רגישות יתר לרעש ובעלי רגישות לגירוי חזותי. השמחה והתרגשות  הרבה, הצבעים, הבדים המבריקים, הפרוותיים והסינטטיים, האורות והפייטים, הצהלה וההמולה, הריקודים, ההבזקים של המצלמות. המסיבות בגנים ובבתי הספר הם מקור להצפה חושית שמביאה את הילדים להצפה וחרדה עצומה.

כל התחפושות עשויים מחומרים ובדים לא נעימים עבור בעלי רגישות יתר על פני העור, סוגי הבדים, פרוותיים, מבריקים ומרעישים, האביזרים הנלווים שיש לכל תחפושת ששמים בשיער, על הראש, האיפור שיש למרוח על הפנים ,כובעים, קסדות, מסכות, נעליים שונות, גרביונים, כפפות ארוכות, צעיפים שונים ועוד רבים אחרים. כל אותם הדברים האלו מביאים את הילד לגירוי יתר, לאי נוחות בלתי נסבלת, לגירוי שמציף את כל מערכת העצבים והם נעמדים חסרי יכולת הגנה מול הדרישות והציפיות שלנו כהורים. איך הם כבר יכולים לעשות כדי להסביר לנו שלא טוב להם.

אנחנו כהורים חדורי מוטיבציה לעזור לילד "להתגבר", לאפשר לו "לחוות את השמחה כפי שכתוב בתורה", יוצאים מגדרנו בהבטחות ושכנועים רק שהילד כבר ילבש אפילו לחצי שעה את התחפושת ואנחנו  נוכל למלא את האלבום בתמונות מגניבות.

האמת הכואבת היא שזה לא יעזור, אם נמשיך בשכנועים ובלחץ על הילד רק נחריף את המצב ונהפוך אותו לא רק לבעיה תחושתית אלה גם לבעיה רגשית והתנהגותית.

אז איך אפשר להתכונן נכון? מה ניתן לעשות בכדי להקל על הילד בהתמודדות? איך בכל זאת חוגגים ונהנים איתם?
להלן מספר שלבים לתכנון נכון:

1- לבחור תחפושת מותאמת לצרכיו ויכולותיו התחושתיים של הילד. כל הורה יודע מה הם המרקמים בבגדים (בדים) שמהם הילד נמנע, כך יהיה לנו קל יותר למצוא לו תחפושת המתאימה לו ואף אפשר להשתמש בבגדים רגילים מוכרים שבעזרתם נבנה את התחפושת ונמתן או נוותר על האביזרים הנלווים לראש , לידיים, כמו כן נוותר גם על האיפור.

2- תחפשו או תתפרו תחפושת שמגיעה מתוך המציאות ועולם הדמיון המוכר של הילד ולא מרשימה בקטלוגים או עדיפויות אישיות של ההורים. כדי להפחית חרדה ולעורר סקרנות ומוטיבציה שתאפשר לילד להתגבר על הקושי התחושתי תחפשו תחפושת של דמות אוהבה עליו מסרטים שהוא מתלהב מהם, כאלה שהוא מעריץ.

3- תערכו הכרות הדרגתית עם התחפושת כשבועיים לפני היום בו מתחפשים. תראו לו אותה, תנו לו לחקור אותה, להריח, לגעת בטרם לבש אותה לאורך כמה ימים. אם התחפושת מורכבת מחלקים תנו לו להתנסות כל פעם בחלק אחר ממנה. רק לאחר שהילד התנסה והחרדה פחתה ניתן להלביש אותו לכמה דקות בודדות ואז בהדרגתיות כשלושה ימים לפני לעלות באורך הזמן של הלבשת התחפושת כולה על גופו.

4- תכנית התנהגותית-תחושתית עם חיזוקים חיוביים. מה הכוונה?, אם הילד הצליח לעבור כל שלב בהתנסות ההדרגתית, אם הוא הצליח לגעת בתחפושת ולא הראה התנגדות או הימנעות, נשבח אותו על התנהגותו וניתן לו "פרס סמלי" או נראה לו התרגשות סביב ההצלחה ואף נשתף אנשים נוספים במשפחה הקרובה (כדי קצת להעצים את האירוע) כדי לעודד את הילד שמתגבר על הקושי התחושתי.

5- הימנעו מאיפור על הפנים ומריחת קרמים /צבעים, תסרוקות מסובכות ואביזרים על הראש. ילדים בעלי רגישות יתר מאוד לא אוהבים שנוגעים בפניהם או בשיערם, זה מעצבן אותם מאוד וגורם להם לא פעם להתקפי זעם ודחיה.

6- תאום ציפיות עם הילד לכמה זמן הוא ילבש את התחפושת ו/או מה הוא יעשה כאשר כבר לא יוכל לסבול אותה יותר. תהיו אחראים ואל תצפו מהילד להיות עם התחפושת לאורך זמן, אל תתאכזבו ואל תלחיצו את הילד בזמן המסיבה שילבש אותה לעוד זמן כדי לצלם עוד כמה תמונות. האמון של הילד בכם או הצוות שיהיו קשובים לאותות המצוקה שלו, חיוניים לחוויה הרגעית ולמען החוויות העתידיות. קחו אתכם בגדי החלפה הכי נוחים והכי אהובים על הילד ,שבמידת הצורך הוא יחליף על מנת להרגיע את החושים.

7- זכרו שאפשר ליהנות מחג פורים גם מבלי להתחפש. תכבדו את הילד ואת הקושי התחושתי שלו .

8- אל תעמיסו על הילד אירועים חגיגיים של פורים כמו, מסיבות בגן, מסיבות בצהרון, מתנ"סים ואף עדלאידע ביום אחד בנוסף לתחפושת. יש לבחור בקפדנות וברגישות את הפעילויות שבהם הילד ייקח חלק ובאיזה אופן. יש צורך להבחין ולבודד מה יותר חשוב ההשתתפות בפעילות או להתחפש.

שיהיה לכולם חג פורים שמח!