הקשר בין רגישות יתר על פני העור והקושי בגזירת ציפורניים

לא פעם אני שומעת הילד/ה מתנגד, צורח, בוכה בהיסטריה ואינו מאפשר לגזור ציפורניים. מאגרף את ידיו או מכסה את ידיו עם שרוול חולצתו כדי שלא אראה את אורך הציפורניים והלכלוך שהצטבר מתחת לציפורניו

זה סיפור על ילד מקסים עם קושי בויסות חושי, שלא אפשרו לו להגיע לבית הספר, מאחר וללא כל כוונה רעה, היה שורט ופוצע את חבריו לכיתה או שהיה גורם להם להיות דחוי על ידם, בשל אורך ציפורניו והלכלוך שבהם שעורר בהם הרגשה של גועל.

התופעה הזו יכולה להיות תוצר של רגישות יתר (היפר סנסיטיביות) על פני העור, במיוחד אותה הרגישות שבקצה האצבעות, בהן קיימת רמה גבוהה של רספטורים. הילד חש כאב ואי נוחות ברמה גבוהה מאד, מאגרף את ידיו כמנגנון הגנה או אוחז בידיו חפצים קטנים מרבית שעות היום.

על מנת לעזור לו יש צורך להבין את המאפיינים התחושתיים (פרופיל סנסורי) של הילד, למפות את הקשיים התחושתיים השונים ולראות איך הם באים לידי ביטוי. כך נוכל לבנות תכנית עבודה שתעזור לאזן את התחושות השונות ובעיקר את הרגישות בקצה האצבעות.

כהנחת יסוד, שאכן מדובר ברגישות יתר על פני העור, נחלק את התכנית לשני אופנים:

האחד שייתן מענה לכלל מערכות החישה על פי הצרכים ובאופן יומי מספר פעמים ביום על פי הצורך ובאופן עקבי ולאורך זמן. בכך נעזור לילד לאזן את מערכות החישה ולהפחית את רגישות היתר (היפר תגובתיות) ו/או את חוסר הרגישות (תת תגובתיות).

בחלק השני ניתן מענה נקודתי לקושי בגזירה הציפורניים כמו:
1.   סוגי פעילויות מקדימות באזור הציפורניים, קצה האצבעות ומתחת לציפורניים. לפני שמתחילים בגזירת הציפורניים,כמו לחיצות נקודתיות עמוקות, שפשוף במברשת, לחיצה ופתיחה חזקה של האגרופים, עיסוי על האצבעות. פעילויות אלו יפחיתו באופן רב את הרגישות.
2. השריית הציפורניים במים כדי להפחית את החיכוך בזמן הגזירה.
3. שיוף הציפורניים בפצירה ולא לגזור במספריים.

צריך ורצוי להכין את הילד לא רק בפן התחושתי אלא גם בפן ההתנהגותי – רגשי.

חשוב להבין הילד לא מפונק, עבור הילד גזירת הציפורניים שווה לכאב עמוק.

הרעיון הינו להפוך את גזירת הציפורניים לחוויה חיובית ולחפש הסחות דעת שיכולות להפחית את הלחץ הרגשי סביב הנושא. כמו כן ממליצה על גזירת ציפורניים מול תכנית טלוויזיה אהובה על הילד, הקשבה למוסיקה, ממתק מועדף, חפץ  מרגיע או מגע אוהב.

חשוב לעשות הבחנה מבדלת לגבי הקושי בגזירת הציפורניים, האם אכן הוא תוצאה של רגישות יתר או תוצאה של חוויה לא נעימה שעבר הילד.

ההתייחסות והלחץ המרובים של ההורים סביב הנושא יכול להפוך את גזירת הצפורניים לקושי התנהגותי.

המלצתי להצלחה בטוחה יותר היא, לעבוד במקביל בשני המישורים, המשוב התחושתי והמשוב ההתנהגותי ליצירה חוויה טובה סביב גזירת הציפורניים.

אם כעבור זמן לא מרגישים שינוי, יש צורך לבדוק האם קיימת סיבה אחרת לקושי, אולי קושי רגשי, התנהגותי או סנסורי
ברמה אחרת.