איך אפשר לזהות הפרעת קשב בגיל הרך?

יש לי רצון להמשיך לעורר מודעות לשתי תופעות שמתרחשות במקביל. עלייה בשיעור הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, ותופעה בה אנשי חינוך נשארים חסרי כלים להתמודד עם הילדים

בזמן שחלה עלייה בשני עשורים האחרונים של אבחון בעלי התנהגות מאתגרת (15% מוגדרים כ-ADHD), ישנה תופעה שונה בקרב מוסדות החינוך מגיל הרך ועד תיכון. הידע נשאר סטטי בהקשר להבנתם, התנהלותם, עזרה ותמיכה של המוסדות באותם ילדים.

ערכתי שיחות עם אנשי צוות רבים. שיחות עם גננות ומורות במסגרות חינוך פורמליות ובלתי פורמאליות, שהתקיימו לצורך מחקר. הם העידו באומץ רב על חוסר ידע מעמיק להפרעת קשב. רובם העידו על חוסר ידע וכליים מעשיים להתמודדות במסגרת קבוצה במעון, גן או כיתה.

חלק מאנשי הצוות שמתמודדות בעצמם באופן אישי או בקרב בן משפחה, תיארו הבנה רחבה יותר לקשיים ורצון לעזור. במסגרת השגרה היומית בהתנהלות מול יעדים ועומס בכיתות, הן מתקשות הרבה פעמים להגיע ולהניק מענה פיזי, רגשי ומעשי.

המטרה היא לא להכפיש את אנשי הצוות כי הם ברובם עושים את המיטב. השינוי שכולנו, גם הם כאשי הצוות מקווים לו, הוא שינוי מערכתי שמחויב להגיע ממוסדות אקדמיים. המוסדות מכשירים צוותי הוראה בכל הגילאים, ממערכת החינוך ובעיקר שינוי ממדיניות ממשלתית שתתקצב השתלמויות. להתאים תכניות למידה ואנשים המתמחים בתחום, שיהיו ממונים על ליווי צוותים לאורך השנה. הם יכולים לעזור לאנשי חינוך באין ספור התמודדויות בכל יום.

מחסור ביכולות להתמודד עם הפרעות קשב וריכוז

אנשי חינוך כמו הורים טענו על עומס יתר בכיתות וחוסר כוח אדם ותקציבים. אני, ברמה האישית, מסתייגת מעניין כוח האדם והתקציבים. ממסקנות העולות במחקרים רבים, כמו גם מהתוצאות שראיתי (מתוכנית ליווי שהערכתי לפני שנים) במסגרות שונות, מעידים על טיב היחסים ורמת האמון הבין אישי בין הילד לאנשי החינוך. אותו אמון גם שורר בין אנשי החינוך להוריו. מדובר על סדר גודל של כ-60% ויותר לשיפור מאפייני ההתנהגות, חוסן אישי ויכולות למידה בקרב ילדים בכלל הגילאים.

הנתונים הללו, רלוונטיים לכלל הילדים, אך במיוחד לבעלי ADHD. כמו גם ילדים בעלי לקויות למידה ולקות בעיבוד החושי. לא התקציבים יכתיבו את השינוי. לעומת זאת, חוסר מודעות, ידע, וכלים מעשיים, משפיעים באופן גורף על כלל הילדים. בתוכם הילדים הצעירים, שאפילו לא קרובים ללהבין מה דורשים מהם.

חשוב לי לציין: על פי הנכתב בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי 5DSM, עד גיל שש אי אפשר לתת הגדרה רשמית של הפרעת קשב גם אם מופיעים הסימפטומים. במידה שילד צעיר (שטרם היגיע לגיל שש) עבר אבחון מקצועי על ידי נוירולוג, פסיכיאטר כמו גם מספר מצומצם של רופאי ילדים שעשו התמחות ורשאים לאבחן, רק הם יכולים לכתוב חשד להפרעת קשב.

בהמלצות לרוב, יפורט להגיע למעקב בהגעתו לגיל שש במידה שיש אפשרות המתנה אם לא יש מצבים שחורגים.

הכרות אישית עם עולם הפרעות הקשב והריכוז

חייבת להודות שהנושא מוכר לי לעומק בכל מובן המילה, הן כציפי עוד בתקופה הינקות, גיל הרך, וכילדה שהתבגרה לאישה בעלת הפרעת קשב היפראקטיבית. כאם לשני ילדים שמתמודדים בהפרעה, וכאשת מקצוע המלווה מאות ילדים בכל הגילאים. בראשי ובליבי חולפים להם פניהם של ילדי ושל מאות ילדים שכבר פגשתי בטיפול.

הכאב, תחושת הבלבול וחוסר האונים שלהם, מלווה אותי לאורך הזמן. קשה עבורם שלא מצליחים לעמוד בציפיות ולהבין את מצבם עקב היעדר הבנה אובייקטיבית של  מאפייני הפרעת הקשב, הבלבול והפערים ברחישת כישורים תפקודים מותאמים כמו טרם בשלות רגשית והתפתחותית. לצד כל האמר ישנו התסכול וחוסר העונים של ההורים וגם שלי, שלא תמיד הייתה הצלחה ברצון לעורר מודעות .

חשוב לזכור: כהורים, אנשי חינוך וטיפול – מדובר אך ורק בילדים צעירים מאוד, הנעים בין הגילאים 2 וחצי- 3, או אולי 4 – 5. כל כך הרבה ילדים צעירים, שחלקם טרם מדברים, עקב גילם הצעיר, יכולים לראות מאפיינים רבים שיעידו בעתיד על קיום של ADHD.

עד הגעה לאבחון רשמי, וגם לאחר אבחון אם או בלי התערבות תרופתית, יש התמודדות שניתנת לטיפול, והכוונה להורים, ואנשי חינוך, שיעזרו לילד ויביאו לילד קצת אוויר לנשימה. מאוד קשה לילד, להורה, וגם לאלה שבאים בקשר איתם. בנוסף לתסכול שגורם חוסר הידע, המודעות, הכלים מצד אנשי חינוך במעון, בגנים, בצהרוניות, כמו גם, במשפחה המורחבת ובקרב חברים ומטפלים.

כהורה, אני יכולה להזדהות עם המועקה, עוגמת נפש, של הורים רבים שהמסע האישי  קשה כפליים עקב הדרישות העומדות בפניהם מצד אנשים שאינם יודעים כיצד לטפל בילד עם המאפיינים של ADHD, ונאלצים לשמוע סביבם שיפוט, ביקורת הרסנית כלפיהם.

כל זה הופך כעין הפרעה לרצף של טענות כלפי הורים המואשמים בחוסר הקניית סמכות הורית, ניהול זמן ושגרה קבועה. לאורך שנים, הורים מתארים איך לא חסכו מהם תיאורים נרחבים שמאשימים אותם כהורים בהתפתחות של התנהגויות "אנטיסוציאליות", בעקבות היעדרות של שליטה עצמית, חוסר גבולות, ואפילו חוסר זמינות להקנות למידה, כישורי שפה יעילים, שיוכלו בעזרתם להסביר את עצמם, ולהרגיש נינוחים.

אני זוכרת שהרבה פעמים שאלתי מאיפה אותם "בעלי דעה" הביאו אבחנות נחרצות אלו מבלי שאיש באמת לא בדק כמה שעות ביליתי אם ילדי על בסיס יומי. לרגע לא נחים. מרביתנו כאימהות, כהורים, גם אם הצליחו לסיים את היום בגן או בצהרונית, אין רגע של "בטלה" כאשר אתה מגדל ילד עם מאפיינים של ADHD. מכדורגל, שחיה, פעילויות בגינה, מסאג'ים הם היו חלק מחיינו ושל כל המטופלים אותם אני מדריכה. לאורך הדרך יש התעלמות מוחלטת מהנסיבות אורגניות, הנוירולוגיות שמלווים את שלושת ילדי.

לרוב ADHD ניתן לזיהוי בשליש אחרון להריון.

6 תובנות שלקחתי מהחיים שלי הלאה

1. עד היום אלפי ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז בארץ לא מקבלים את הטיפולים הנחוצים להם כדי להצליח.

ילדים בעלי הפרעת קשב, עיבוד חושי-רגשי , לקויות למידה , ילדים משולבים הינם שקופים, הם בלתי נראים. הצרכים שלהם לא נחשבים למשמעותיים , כמו גם לא המצוקה של ההורים על פרנסת המשפחה כאשר כל יום לרוב שי פניות לקחת את הילד מוקדם עקב התנהגותו.

החיפוש מענה  לקשיים של ילדי כמו גם הלמידה האוטודידקטים ואקדמי ליווי את האין ספורט אבחונים, טיפולים, ימי עבודה שנדרתי וימי עבודה של עובדת ,שלא נדבר על איומי פיטורים שקיבלו הורים רבים.

2. מיטב הטיפולים וקבוצות התמיכה הם על חשבון ההורה, שחייב להיות במצב כלכלי יציב כדי לעמוד בהוצאות.

גם כהורה נאלצתי ונאלצת לחשוב מי מהילדים זקוק יותר, עשינו כל צמצום על מנת לתת מענה טיפולי . שנים מנסה להבין איך זה קורה שאוכלוסייה שלמה  של אלפי ילדים והורים אינה מקבלת מענה בגנים, בתי ספר, קופאות חולים. שולחים אותנו הביתה כאילו אין מה לעשות, ואולי לפעמיים יש כמה שעות לפני כיתה א'. 

3. גנים טרום חובה שמביאים 35 ילדים להיכנס בגיל קו צעיר למסגרת גן, כאשר בקושי שני אנשי צוות.

ושלישית התגברת לעיתים שעתיים שלוש. וכך העומס וחוסר פניות לצרכים הולכת במחמירה.  לכן קמים המון גנים בגישות בלתי פורמאליות שמנסים לתת מיענה לילדים הצעירים, לאפשר להם  הסתגלות הדרגתית, תנועה , חוויות תחושתיות ורגשיות שיאפשרו לילד להרגיש מסוגל, אהוב , מקובל  ולא ילד בעיתי שמשחררים הביתה במהרה.

בתי ספר עם תכניות תמיכה טובות בהן  מתקיימים  מערכי למידה מותאמים לצרכים האורגנים וקוגניטיביים  תוך כדי חוויה , ניצול משאבים של הצרכים החינוכיים, רגשיים וחברתיים  זה תובנה ומציאות קיימת בעולם הנוכחית ורפורמה אמתי בחינוך. ודבר החשוב  ביותר המתרחשת בעולם זה שזה חינם. זה מדיניות קידום ילדים צעירים על מנת לצמצם פערים ולא נידרש כיתה קטנה.

4. כחלק מאותה תובנות של צרכי הילד והוריו, ההורה הוא המטפל הטוב ביותר – המגדלור של הילד.

איך המניע שלי זה ללמד כל הורה מה מאותת הילד כדי שנבין את צרכיו .הורה מקצועי זה המפתח להצלחה של כל ילד המתקשה בצורה כזו או אחרת . כל ילד וכל אדם זקוק למעט עזרה ולא על זה יקבע הגדרה של ילד בעיתי, ואותנו  כהורים רעים.

5. הפרעות קשב וריכוז הוא מעגל לא נגמר

ילדים רבים לא יקבלו מענה במהרה עד שתתקיים רפורמה. לא תעמוד בפנינו האפשרות להשתתף בטיפולי תמיכה חיצוניים, טיפולים של קלינאיות תקשורת וחיזוק כישורי למידה סנסו –מוטורים. לכן, לכל הורה הבנה מעמיקה של קשיי הילד לעומק, על מנת לתכנן במדויק יחד עם מטפל מבין וקשוב למערך הטיפולי .

6. חוסר התקדמות בעולם ה-ADHD

באוניברסיטאות, מכללות ומוסדות חינוך שונים המלמדים את הנושא ADHD, לקויות למידה עיבוד חושי לצערי המצב הקיים. לצערי, יש חוסר התקדמות ולעיתים אפילו חוסר רצון להבין איך באה לידי ביטוי בפן המעשי ולא רק בפן הדידקטי.

הקושי במהלך לימודי חינוך להביא לידי ביטוי הסגנונות הרבגוניות של הפרעות קשב וריכוז, נובעות מהקושי של מרבית הסגל האקדמי שאינם מסוגלים להתמודד עם קבוצות הטרוגניות ולהביא להצגת מעשית את תהליכי התערבות המגוונים לאוכלוסיות שונות.

בימינו ניתן להגיד שבכל גן ישנו חשד להפרעת קשב לשתיים, שלוש ועד ארבע ילדים באזורים מסוימים, ונוסף כ 10-15 אחוז בעלי קשיים בעיבוד – ויסות חושי (עוד כשלושה –ארבע, וקיימת האפשרות של 2 וגם שלושה ילדים עם מצבים של פחדים וחרדות ואפילו יותר כאשר מדובר באזורים הנמצאים תחת "טפטוף" מתמיד שפוגע באחות חיים ושלוות נפשי.

לצערי, עבור רבים מאנשי הצוות בגן, קיימת נטייה לחשוב שמדובר באותן תופעות. על פי התובנות שלהם, המאפיינים והבעיות שעולות בהתנהגותם של הילדים, "הם ביטוי לבעיה דומה", משויכות לבעיות התנהגות. לא מספיק בזה, לרוב נוהגים לטעון עדין שהם ביטוים התפתחותי שבאים והולכים בעצמם, ללא צורך בהתערבות.

יש עוד טוענים שנדרש רק "אורך רוח" כדי לשרוד עד שהתופעה תחלוף. כבר 30 שנה מדברים על קיומם של חרדות בגיל הרך, ובשנים האחרונות על קיומם של חרדות לפני לידה ואחרי לידה. כשמדברים על הפרעת קשב עם היפראקטיביות, ניתן לחשוד עוד שהעובר בבטן (סביבות חודש שמיני).

כך גם בחודש שביעי יש תפיסה של תחושות שונות מהתינוק כגון זיהוי קולה של אמא ואביב, ולהיות מוטרד מרעשים, תנועות, אור, ריחות וטעמים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גלילה למעלה
× איך אוכל לעזור?