ויסות חושי הידוע גם בשם עיבוד חושי SPD , חשוב מאד בהתפתחות הילד, כאשר אנחנו מדברים על קושי במיומנויות חברתיות, כישורי למידה, כישורים התנהגותיים ורגשיים אצל ילדים בוגרים.
זיהוי וטיפול בגילאים הצעירים שנתקלים בקושי בראשית הדרך, יכול למנוע בעיות כפי שצוינו קודם לכן. חשוב מאד לעשות אבחנה מבדלת בקשיים וזאת בכדי לא לתת 
הגדרות וסוגי טיפול לא מתאימים או נכונים.
עיבוד ויסות חושי הוא אחד מהמשימות ההתפתחותיות המשמעותיות ביותר של תינוק ושל פעוט. המשמעות של עיבוד הויסות החושי הוא להגיע לארגון פנימי וחיצוני. ארגון של כל המערכות בגוף כגון: המערכת המוטורית, הקוגניטיבית, הרגשית, מנגנוני השינה, הקשב, האוכל, המגע, השמיעה ועוד…
יש לקושי בוויסות חושי בסיס נוירולוגי – עצבי תורשתי ומכאן הקשר לחשיפה והתנהלות אל מול הסביבה.
תינוק בא לעולם עם יכולות בוויסות וסינון מסוימים, והחשיפה לגירויים מעבר ליכולותיו, תניב קושי והצפה.
הצפה זו תפריע לתינוק/פעוט לתפקד כפי שמצופה בחברה. הקושי בויסות החושי יכול להופיע באחד או יותר ממערכות החישה של הילד ולפעמים בכולן יחד מפני שההוויות התחושתיות משפיעות אחת על השנייה.
המערכות התחושתיות המוכרות הן: חוש המגע והמישוש, חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח, בנוסף יש עוד שתי מערכות חישה שהן התחושה העמוקה של הגוף – פרויפיו ספטיבית שמגיעה מהגידים שירים ומפרקים ומהערכת הוסטיבולרית הנמצאת באוזן התיכונה שנותנת לנו מידע לגבי שיווי משקל ותנועה.
הסנכרון בין מערכות החישה מתרחש בעזרת מערכת העצבים. להורים תפקיד משמעותי בהתפתחות תקינה של עיבוד ויסות חושי ותפקיד בזיהוי ובעזרה ראשונה לילד. אם אנחנו כהורים מזהים על עצמנו שיש לנו רגישויות שונות, אפשר להגיד "מערכת עצבים רגישה" או אם אנחנו יכולים לזהות שהתנהגותנו קצת יותר תנועתית, אימפולסיבית, לא שקטה, אותם מאפייני ההתנהגות שלנו ישפיעו על הילד וכתוצאה מזה אנו יכולים לחשוף את הילד לגירויים שהם מעבר למה שהוא יכול להתמודד ובכך נגרום לו שלא במודע להצפה חושית.
כפי שכל הורה לומד בראשית הדרך לזהות את סוגי הבכי של התינוק ויודע להגיד אם הבכי נובע מרעב או מכאבי בטן, באותה מידה, ידוע שבראשית חייו תינוק זקוק לשגרה כדי להסתגל לסביבה. הורה שלא יהיה קשוב לצרכים של הילד שלו, וינהל שגרה על פי דרכיו, עלול להשפיע לרעה או בצורה לא מותאמת לצרכיו של התינוק.
נדרש מהורה ללמוד להכיר את הצרכים של הילד שלו ואז לבנות לו שגרה מבוססת על פי מאפייני ההתנהגות האלו, אנחנו המבוגרים חייבים לעשות שינוי בהתנהגות ולא לצפות רק מהילד להתאים את עצמו לדרך שלנו.
לכל ילד צרכים ייחודיים שלא תואמים את הטבלאות וההרגלים שמקובלים בחברה. ישנם ילדים שיכולים להיות מהיום הראשון שלהם מאד ערניים וממעטים לישון לעומת ילדים שישנים הרבה במהלך שלושת חודשיהם הראשונים. שלבי התפתחות והצרכים הראשוניים כגון : ההתפתחות המוטורית, אוכל, שינה, גירויים ועוד, אצל כלל הילדים הם זהים והם אוניברסליים.
השאלה החשובה היא באיזה מינון ובאיזה עיתוי נדרשת ההתערבות?
חוש המגע למשל תפקידו לזהות מה מתקרב אלי, האם נעים לי או לא נעים, זה חוש הישרדותי בסיסי, חוש המאפשר לי התקשרות עם הסביבה, תחושה של ביטחון, אהבה ואמון.
ישנם ילדים הרגישים למגע על פני עורם. ילדים אלה יהיו לא שקטים, נבהלים בקלות, בכיינים וחשדנים. אימהות שהן קשובות יותר לילד, יודעות להגיד שכאשר הילד נצמד לגופן עם החיבוק או במנשא רואים סוג של רוגע בילד. ההתנהגות האינטואיטיבית הזו של הורה הקשוב לצרכים של ילדו, מאפשר לילד להתמודד ולפתח את אותה מערכת העצבים הלא בשלה, לעומת זאת אימהות שתהיינה קשובות פחות או בהעדר הבנה לצרכים של הילד, יתקשו לתת סביבה מוגנת ומענה לקשיים התחושתיים של התינוק. אימהות אלה עלולות לפרש את ההתנהגות של הילד כאחד שלא אוהב את המגע שלהן ויניחו אותו הרבה בתוך העגלה ו/או המיטה ובכך תמנע דרכן להרגיעו ולמתן את הקושי התחושתי.
לעומתם ישנם ילדים שמסוגלים להיות בכל משטח ובכל מקום וזה לא יפריע להם, אפילו שיש רעש הם יצליחו להישאר שקטים ואולי אפילו יירדמו.
בנושא האכלה, ישנן אימהות שעל כל בכי מאכילות את התינוק, זה בדרך כלל תינוקות מאד לא רגועים וקשה להרגיעם. כל ההתנהלות מול אותם תינוקות לא פשוטה (האוכל, שינה, זמני הערות). ההתנהלות האינטנסיבית הזאת מסביב לתינוק, גורם לאמא לאבד את הרצף היומי ופוגע בשגרה הקבועה של שעות שינה, אכילה וערנות, להם התינוק זקוק כדי להתפתח באורח תקין.
אם האם מתרגמת בכי לתוצר של רעב ומאכילה את התינוק, הדבר יפגע במנגנוני הרעב והשובע של התינוק שישפיעו על שעות הערות והשינה ולאורך זמן יהיה לזה מחיר ותידרש התערבות מקצועית כדי להחזיר את התהליך הטבעי שנפגע. אותה רגישות בגוף יתכן שהיא תבוא לידי ביטוי בחלל הפה, יהיה לו קשה בחשיפה למרקמים של אוכל, טעמים ואז שוב נמצא את עצמינו מנסים להתמודד עם הקושי ברגישות היתר שלו.
אחת ההמלצות שאני יכולה לתת זה להיות מאד קשובים לילד, לסגנונות הבכי ולתת כמה שיותר מגע לדוגמא : לתת לילד מגע על הגוף מעל הבגדים, מגע בזמן המקלחת ולאחריה, מגע במהלך היום (מסאז').
מגע (מסאז') היא הדרך ההתקשרות והרגיעה הטבעית של הילד. מגע מחזק את השרירים ומיומנויות מוטוריות וכמו יצירת קשר עין המפתחת תחושה של אהבה, אמון וביטחון. גם 
ילדים שנרתעים ממגע ישירות על הגוף, נדרשים למגע. הרבה פעמים הורים רואים את הרתיעה והם מבינים שהילד לא רוצה או לא אוהב אותם או את מגעם, אך לא כך הדבר. המלצתי היא כן לנסות לפרקי זמן קצרים לעשות מסאז' על הגוף מעל הבגדים בהדרגתיות ובעזרת אביזרים מתווכים, כגון: בובה, כדור, ספוג. לגעת בעדינות ובאופן סטטי ללא תזוזה למעלה ולמטה פשוט לחץ קל נקודתי, הרמת יד ההורה והתקדמות באיטיות לנקודה אחרת ובכך הילד יתרגל למגע וחום הגוף של ההורה והרגישות תרד.
יש לבדוק סוגים שונים של מנשאים, או עגלה, תנוחות של שינה ותומכים לגוף בזמן השינה.
חשוב לבנות דפוס שגרה לילד, שעות שינה ואכילה ומה לעשות בשעות של ערנות.
עם ילדים בוגרים יותר שכבר מתקשרים, אנו נבדוק מה קורה במיומנויות החברתיות שלהם: האם הוא מתקשר, האם הילד ביישן, נמנע, מתנועתיות, חוסר בשיתוף פעולה, מתבודד… מאפיינים אלו של התנהגות חשובים כדי לדעת איך לעזור לו ולבדוק האם מדובר בקושי תחושתי ולתת לו מענה.
מענה נכון לקשיים תחושתיים יכול לפתור את מרבית הקשיים שצוינו קודם לכן, מכאן החשיבות באבחנה מבדלת מוקדמת ומענה ממוקד. אותו דבר קורה עם ילדים בעלי הפרעת קשב, הגדרה זו מכילה בתוכה הרבה מאפיינים, ביניהם לא פעם קשיים תחושתיים, יכול להיות גם מרכיב נאורולוגי אבל גם תחושתי (קושי ווסטיבולארי, קושי בתחושה העמוקה או קושי ברגישות שמיעתית, אוכל, חינוך). יש כ"כ הרבה מרכיבים אבל צריך לבודד אותם. מענה לאותם קשיים תחושתיים יכול להפחית את התנועתיות ואת המוסחות ובכך לאפשר עליה ברמת הקשב.
לסיכום
הנחיות כלליות: 1. לזהות את הקשיים.
2. לקבל הנחיות נכונות לקידום הילד.
3. ההורים צריכים לבנות שגרה לצרכים של הילד עם תרגילים/פעילויות מותאמות.
4. הבנה שהתנהגות הילד נובעת מקושי ולא מתוך רצון לתשומת לב או פינוק.
